בשצף רצף

גם התרעתי בפניו. כבר חודש אני אומר לו שהיום מתקרב, אז שישים לב ויספור טוב טוב ויגיד לי איזה יומיים שלושה לפני. שהנה, עוד שלושה ימים, יומיים לכל הפחות, אני מגיע לרצף של החמש שנים. אתם יודעים, שאדע ואתכנן משהו טיפלה מיוחד לציון יומולדת חמש לרצף הצפרות. כמו עם יואב, למשל, שלחמש שנים שלו נסענו לנחל חמדה ולסלעית הבזלות. או כמו ביומולדת שנה לרצף שלי, שנסענו לגן שמואל ולחופית כהת-חזה. צפרות שראויה לאירוע. אז הוא ידע והוא קיבל התרעות והתראות והיה אמור להיות מוכן והבן אדם מצהיר מעל לכל במה שהוא יודע לספור ושהוא אחראי וכל הטררם הזה. אז סמכתי עליו וציפרתי כבדרך שגרה, יום ועוד יום, ממתין להודעה שלו.

והיום אני קם בבוקר, מותח את הידיים ואת הרגליים, יוצא לשתות קפה בחוץ כדי לתפוס את הקאקים שמקדימים קום, עפים מעליי לשדות טל-שחר וצרעה. אחר כך אני ממשיך בשוטטות שגרתית של צפרות סתיו. רוח צעירה וקולות רחוקים של שרקרקים נודדים. גיבתון אדום-מקור כאן, זרון סוף שם ובסוף בסוף גם זרון פס, שגולש מעל למטעים. בין לבית ציפורי בית כמו צופית וצוצלת ודרור וירגזי. דברים שגרתיים לעונה ולמקום. בלי התרגשות רבה, רק לב שמתרחב מהיומיומי. ואחר כך אני חוזר הביתה ליום רגיל של עבודה. אולי מתישהו גם עברה לי בראש המחשבה, שאוטוטו חמש שנות רצף ונצטרך לתכנן לכבוד זה משהו מיוחד, אבל שכמה אני נהנה, בינתיים, מצפרות שגרה.