המירומית ממשיכה בפטרולים המעגליים. רכב משוריין ממהר בכבדות מפחידה ומפריח עריף נוסף של פודרה. העריף מתפתל ומחולל, נהנה מהחירות הזמנית שזכה בה, אך נכנע לבסוף לכוחות הכבידה, שוקע ומתיישב עלי. נעליי הופכות לבנות. גרוני ניחר. אני נחנק ומכחכח ופשוש מטרטר בתלונה. חנקן נובי מצליח להכניע את האפרוריות הפודרתית, מזהיר במלוא צבעיו וסוחט אנחת התפעלות מהקצין. החוגר נזכר שהוא אמור להיות קשוח ומתגבר על החיוך, שהתחיל לרכך את שפתיו. חבל, כי אני מתגעגע לרכותו הקדומה של בני. טרטור להביו של מסוק סער מבעית להקה של שבע ביצניות שחורות-כנף. הן ממריאות בציחקוק עצבני, מקיפות את הבריכות ונוחתות. סיקסק נוסק אל המסוק, צועק עליו באיום חסר כיסוי ונוחת מרוצה מעצמו, כשהמסוק ממשיך בדרכו ונעלם.
עוד שתי קטות גדולות נוחתות ונטמעות באדמה המדברית. עננים נוספים מתאספים. של צחנה ושל סתיו. של פודרה ושל סנוניות רפת. העננים מצטרפים זה לזה, מתעבים והופכים למרקחה אחת של קולות, מראות וריחות. של לחות ושל מחנק. של חאקי נמחק באבק.
