דילוג לתוכן

עקיפה מוגברת

לא בדיוק טוויץ' לכרוון הסנגלי | 6 בספטמבר 2024

"מה מיכה, אתה ילד קטן? עזוב את הפרפר ובוא כבר!". אבל אין עם מי לדבר. כרגיל. הוא אומר שאעזוב אותו בשקט ושמה שמעניין אותו עכשיו זה רק אם הפרפר הוא כחלון בלקן או כחלון שיזף. אני אוזר את כל כוחותיי כדי לא לצעוק עליו ומגייס סבלנות, לא ברור מהיכן, לנסות ולדבר על ליבו, "מיכה, זה כרוון סנגלי. אתה מבין מה זה אומר? מה חשוב עכשיו אם הפרפר הוא כחלון בלקן או שיזף, ממילא הם נראים אותו דבר. כנס כבר לאוטו וניסע!" "אפשר לחשוב פיקי. גם כרוון מצוי וכרוון סנגלי נראים אותו דבר. ותשכח מזה, אני לא נוסע עכשיו למעיין צבי כדי לטווצ' אותו. פשוט לא." ושוב הוא מפנה את מבטו לפרפר ומתעלם מהמצוקה העמוקה שמתפתחת אצלי. אז במקום לריב עם קיר אני מזדעק ואומר לו שהוא בכלל לא מבין ושהפעם זה ממש לא טוויצ', והוא עונה לי באותו טון מתון ונימה שמוציאה אותי מדעתי, "נו באמת פיקי. אתה רוצה שנעזוב הכל וניסע מטל-שחר למעין צבי בשביל ציפור נדירה שעוד לא ראית. אז מה זה בדיוק, אם לא טוויצ'?" ואני מסתכל בשעון ורואה את הדקות נוזלות ומתרחקות מאז אותה הודעה מאמללת של יונתן ואורי על הכרוון ואומר לו ברוגע מזויף, שהוא לא מבין ושאני בכלל לא נוסע כדי לראות את הכרוון. והוא—גבותיו מזדקפות בחשד—ממתין להבהרה (והדקות האלה שנוזלות ומרעידות את רגליי). "תבין מיכה, גם יואב עוד לא ראה כרוון סנגלי והוא תקוע בהדרכת צפרות בירושלים, המסכן". הוא עדיין לא מבין. "מיכה, מה אכפת לי הכרוון. אתה צודק, הוא נראה בדיוק כמו כרוון מצוי. אבל אני צריך לנסוע אליו כדי לוודא שיואב לא יצליח לראות אותו. תחשוב כמה הוא סובל עכשיו בהדרכה, מת מפחד שהכרוון יעוף לו. ומהי צפרות אם לא לגרום סבל לצפרים אחרים?"

"מה מיכה, אתה ילד קטן? עזוב את הפרפר ובוא כבר!". אבל אין עם מי לדבר. כרגיל. הוא אומר שאעזוב אותו בשקט ושמה שמעניין אותו עכשיו זה רק אם הפרפר הוא כחלון בלקן או כחלון שיזף. אני אוזר את כל כוחותיי כדי לא לצעוק עליו ומגייס סבלנות, לא ברור מהיכן, לנסות ולדבר על ליבו

משהו ניצת בעיניו של מיכה. משהו דמוי הבנה, כמעט אפילו קבלה. הוא נאנח את האנחה הזו שלו ואומר שאם זה לא טוויצ' אז בסדר, אבל רק אם הנסיעה לוקחת פחות משעה ורבע, ואני כמעט וקורס ומרים עליו את הקול, "מה שעה ורבע, מאיפה הבאת שעה ורבע עכשיו? זה מעיין צבי. שעות של פקקים. ומה אכפת לך בכלל? אני נוהג." אבל הכרתי פעם פרד שמת מצמא בעודו מחכה למיכה שישנה את דעתו. אז אני מפעיל בעצבים את הווייז, שמראה שעה ושבע עשרה דקות למעין צבי. אני מנסה להסתיר את הצג ממיכה, אבל הוא רואה ומניף את הידיים במין "אין מה לעשות" כזה, ורוצה לחזור לצלם את הפרפר, ואני פורץ בצחוק ואומר לו שהוא יכול לסמוך עליי, שאם ווייז מראה שעה ושבע עשרה דקות, אז ייקח לי שעה ושלוש דקות. גג. אז קדימה," ולפני שהוא מספיק להתעשת אני זורק את הציוד שלו לאוטו והודף גם אותו פנימה ופותח בנסיעה פרועה, כאילו אני יואב או משהו כזה ובעיני רוחי אני רואה את יואב בירושלים הרחוקה, מסביר לקבוצה שלו בקול שנוק ובעיניים דומעות על חכלילית עצים ועלווית אפורה ועל עוגת היער השחור, וכל כולי שמחה צפרית טהורה. זה רק מיכה שמתכווץ באומללות בכיסאו, חווה את מה שאני חווה בדרך כלל כשיואב נוהג. מדי פעם אני מטלפן. פעם ליונתן ופעם לאורי, מוודא איתם שהכרוון במקום ומדי פעם גם מוודא עם יואב שהוא עדיין תקוע בהדרכה בירושלים, ונהנה לשמוע את הסבל בקולו.

הדקות ממשיכות לנזול, אך הכל מתקדם לפי התוכנית. כי הכרוון שם ויואב שם והשם של הכרוון והשם של יואב אינם אותו שם. רק שאז, מעט לפני כביש 6, אני נתקע מאחורי מכונית ענתיקה ואיטית ודווקא איפה שאיזה אידיוט צייר קו הפרדה רציף. אז בלית ברירה אני עוצם עיניים ולוחץ על הגז ומיכה צועק ואני צועק לו בחזרה ש, "זה בסדר, זה אזור עקיפה מוגבר", והוא ממלמל, "אידיוט פיקי, אזור אכיפה מוגבר". אבל ממש לא אכפת לי, כי עקיפה ואכיפה דומים כמו בלקן ושיזף וכמו סנגלי ומצוי ואני בכלל במשימה צפרית מהמעלה הראשונה, למנוע לייפר מיואב. וכששבריר שנייה אחרי אני פוקח את העיניים, אני מופתע לראות שאנחנו כבר בזיכרון יעקב ויש עוד רבע שעה, סליחה שתי דקות, עד לכרוון. מיכה מכווץ במושבו, משותק מאימה ומסרב לדבר איתי. אבל יש לי צרות גדולות יותר על הראש, צפריות. שוב אני מתקשר לאורי לוודא שהכרוון עוד שם במעין צבי הקרובה וגם ליואב לוודא שהוא עוד שם, בירושלים הרחוקה.

אז בלית ברירה אני עוצם עיניים ולוחץ על הגז ומיכה צועק ואני צועק לו בחזרה ש, "זה בסדר, זה אזור עקיפה מוגבר", והוא ממלמל, "אידיוט פיקי, אזור אכיפה מוגבר". אבל ממש לא אכפת לי, כי עקיפה ואכיפה דומים כמו בלקן ושיזף וכמו סנגלי ומצוי ואני בכלל במשימה צפרית מהמעלה הראשונה, למנוע לייפר מיואב.

וזה בסדר והכל מתקדם שוב על פי התכנית והנה הבריכה של הכרוון והנה הכרוון והנה גם יונתן ואורי ועוד כמה טוויצ'רים. אני עוצר ועוזר למיכה לרדת מהאוטו, כי הרגליים שלו כושלות ושלי דווקא הפסיקו לרעוד. אני מעיף שני מבטים בכרוון, בחיי שהוא נראה בול כמו המצוי, ומתחיל לעבור מטוויצ'ר לטוויצ'ר, מנסה לשכנע אותם להעיף את הכרוון, אתם יודעים, לפני שיואב יגיע. אבל אין עם מי לדבר, כולם פחדנים או מוסריים, או השד יודע מה. יונתן החצוף אפילו אומר לי שאם אני רוצה אז שאני אעיף אותו, אבל שאדע שהוא יגיד אותי ליואב. מה? הוא מטורף? יואב הרי ירצח אותי. אבל לא נראה שהחיים שלי מעניינים את יונתן או מישהו פה וכולם מפנים לי את הגב. פחדנים. אני מתחנן ומזדעק ונופל לקרקע ומתעוות ורואה בחלחלה את הדקות נוזלות ומקרבות את השם של יואב לפה של הכרוון. איזה חֶרְבּוֹן.

כרוון סנגלי