טיפות פרידה

גבעות גד

כפסע מהקפה, לוחץ ליעד על הברקס, דופק רברס ובעיניים כלות אנו רואים איך מתרחק הקפה ומתפוגג בהבל החום ומתחלף, הפלא ופלא, בחנקן אדום-ראש יפה. הגרון ניחר מצמא לקפה ואילו העיניים רוות בנחת את יופיו של החנקן. אך החנקן עושה בעיות, מפתל את ראשו על גרונו ומטיל צל על עצמו. אני מבקש ממנו בנימוס שיישר את הראש. הוא לא מקשיב לבקשתי הצנועה, אז אני מנסה בצעקות ובנפנופי ידיים וגם זה לא ממש עובד. רוני מציע שאנסה באנגלית. אולי זה חנקן תוצרת חוץ, שמתקשה בשפה הילידית. אני מושך בכתפיים, כי מה כבר יש להפסיד. באמת שאין יותר מדי מה להפסיד פה, לא כשאנו כפסע מהקפה. כנראה קפה אחרון במתווה הזה, של ספירת חוגלות בחבל לכיש, עם ליעד כפקח איזורי ושלושתנו כצוות מתנדביו הכמעט מסורים. אז אני עובר לאנגלית עילגת וצועק לחנקן במבטא ישראלי שיפנה שמאלה ויישר את הראש. בחיי שיש תנועה מכיוונו. חנקן דובר אנגלית! הוא מפנה באיטיות את הראש. אבל קצת יותר מדי, ואני מאבד את צדודיתו המצודדת. אז אני צועק לו שוב, שיחזיר מעט שמאלה. הוא פולט אנחת ייאוש. כנראה כבר נגמר לו מהילידים החצופים ובכל זאת הוא נענה לבקשתי ומיישר את הראש לצילום פרידה, לפני שימלט מהארץ ומגסות הדרך שבדרכיה. פרידה שלו מאתנו; שלנו ממנו; שלו ושלנו מליעד, שהפעם נראה נחוש מתמיד לעזוב את תפקיד הפקח האזורי.