אני מתיישב בכבדות על המפתן ונשען על הדלת, שמעברה השני ממשיכה המשפחה לישון בשלווה. הקולות הרגילים חודרים את הבל הקפה, את ערפל התרדמה שמסרב להתפזר. קולות השקט של הבוקר מתובלים באלה של בזבוז, ירקון, המראה של מטוס קרב, תור צווארון ועוד כאלה מין ציפורים ביתיות. ואז מתדפקות על אוזניי הפְרָאזוֹת החליליות האלה, שרודפות אותי כבר מספר שבועות. הן מתפתלות סביבי ומלטפות אותי, מפתות אותי לקום וללכת, לאתר את המקור שהוא המקור שלהן. כבר כמה שבועות שהן מופיעות ונעלמות ואני פוטר אותן כשחרור מדוכא או מיינה מוסיקלית במיוחד. הרי לא יכול להיות כאן זהבן בסופו של חודש יוני הביל כרגיל. ונכון גם שלפני שבועיים ראיתי בחטף זהבנית מעופפת. אבל אולי זה היה הדמיון המפותח שלי, או נקבה שהתעכבה מעט יתר על המידה ועכשיו כבר באירופה הקרירה, רוכנת בקן על הדור הבא. וכן, אני חושב שגם ראיתי אותה פעם נוספת, עם חומר קינון במקור. אבל נו בחייך, פיקי, אתה לא הראשון שתאשים אותך בפנטזיונריות צפרית ובהפרזה שעל גבול ההזיה. אך הנה שוב מלטפת אותי פראזה חלילית ועוד אחת. אין מהן מפלט.
אני גומע במהירות את הקפה, זורק מעבר לדלת את הכוס, מצטייד במצלמה ויוצא אל המשעולים הריקים, בעקבות החלילן מחולדה. בדשא של בית הרצל אני נאלץ לפלס דרך בין כמה מיינות רעבתניות וזוג סיקסקים כעוסים, ששומרים על אפרוח. הם לא יודעים אם לתקוף אותי או לסגת ואני רוצה לומר להם שאני מתחבר לדילמה שלהם. אבל הם כעוסים מכדי להישאר ולדבר, אוספים את האפרוח ונסוגים מפניי, בחמלה הורית ובהיגיון ציפורי. נותר לי רק להתקנא בהם. ואז, מעבר לפראזות החליליות ולצרחות של דררות רגילות, אני שומע שאגה מחרישה מראש עץ ברוש. כזו שמצליחה להעביר רטט של יראה אף בקרב הדררות. שלא לדבר עליי, כשאני רואה את הצלליות הענקיות של זוג דררות אלכסנדרוניות. נו, הלכתי לחפש זהבן ומצאתי אתון, סליחה, עוד מין של תוכי פולש. אחת מהדררות מרוצה מהיראה שהיא מעוררת בי ועפה אל עץ אורן קרוב, שאראה שממש יש ממה לחשוש. המקור שלה עצום ואדום כדם, הכתפיים אימתניות וכמו עטופות בטוניקה אדומה סגלגלה. היא נראית כמו לוחם רומאי מלגיון שהושמד זה מכבר. אני נרעד, מפטיר התנצלות חצי כנה ונמלט אל הפראזות החליליות שלי, שבוקעות מקרבו של עץ אקליפטוס רם.
ואז מתדפקות על אוזניי הפְרָאזוֹת החליליות האלה, שרודפות אותי כבר מספר שבועות. הן מתפתלות סביבי ומלטפות אותי, מפתות אותי לקום וללכת, לאתר את המקור שהוא המקור שלהן. כבר כמה שבועות שהן מופיעות ונעלמות ואני פוטר אותן כשחרור מדוכא או מיינה מוסיקלית במיוחד. הרי לא יכול להיות כאן זהבן בסופו של חודש יוני הביל כרגיל.