דילוג לתוכן

בוקר בלגי

בריסל, בלגיה | 13 ביוני 2024

Jardin de l'Abbaye de la Cambre


הענבל קם לתחייה ומפיח חיים בפעמון של המנזר לשעבר. מורה שבאה שעה עגולה. בז נודד מתמרן בין הדנדונים העמוקים ובין יוני הענק המבועתות, שמוסיפות משק כנפיים חרדתי לקריאות שטופות הדם של הדורס ולסירנה של ניידת משטרה בלגית. צלליתו של הבז מסתמנת על רקע השמיים התכולים, הופכת לצל שמוטל על אריחי הצריח ושבה להיות צללית על רקע הרקיע שהתרוקן במפתיע מהעננים הכמעט תמידיים. הוא חוגג את היום השמשי, משתעשע בתרנגול המוזהב שמולך על השבשבת, ביונים ובלהקה של סיסים מסתחררים. הוא נוסק מעלה בחתירות כנף עוצמתיות, סוגר את הכנפיים וצולל בעצלתיים. בת זוגו צופה בו ממגדל משרדים סמוך. הוא פוסק משעשועיו ושב אליה, סובב אותה במחוות של חיזור, מלוות בקריאות רמות. ההשתקפות שלו נשברת מחלון לחלון, כמעט ונושקת לדמותה הדמומה, שעל אדני הקומה הגבוהה.

בז נודד מתמרן בין הדנדונים העמוקים ובין יוני הענק המבועתות, שמוסיפות משק כנפיים חרדתי לקריאות שטופות הדם של הדורס ולסירנה של ניידת משטרה בלגית.

למטה, בגן המטופח והמהודר, פורחים הוורדים הלבנים בשורות ישרות כפלס, דשא קצור תחום במרובעים מדוייקים ושיחים גזומים בתבניות ממושמעות. הכל משדר הדר אירופי מוקפד ומאופק. מלבד משפחה של סתרים מצויים, שמתעקשים לסתור את השורה ומנתרים על הדשא בפרחחות, משחקים במרדפים וממהרים להתחבא כל אימת שהבז משמיע מקריאותיו מטילות האימה. הם מסתתרים ואז נרגעים בהדרגה, מציצים ומצייצים ויוצאים אל קרני השמש הנדירות. קיכלי רונן מנתר אל המדשאה. מבטו זהיר ורהוי. הנקודות הכהות שעל חזהו נדמות לאגלי הגשם שקישטו את הדשא אמש וישובו לקשטו מחר ומחרתיים, כשהעננים שוב יביסו את השמש החלושה. הקיכלי נחרד מאיום עלום ונעלם בעצים, שמנופם מופיעים שברי שירתו המבולגנת.

הכל משדר הדר אירופי מוקפד ומאופק. מלבד משפחה של סתרים מצויים, שמתעקשים לסתור את השורה ומנתרים על הדשא בפרחחות, משחקים במרדפים וממהרים להתחבא כל אימת שהבז משמיע מקריאותיו מטילות האימה.

שלשול מתפתל במקורו של שחרור, שעף עם שללו ונבלע באחד מהשיחים המעוצבים. מתוכו נשמעים ציוצי גוזל רעבים. שירה של אדום חזה נבללת בשירה של סבכי שחור-כיפה. ירגזי מצוי מקפץ. שירתו האימתנית של הגדרון הקטן בוקעת ממעמקי הסבך המוצל ומולכת על כל יתר הצלילים. קריאות של עורבים אירופאים, שמטילים במעופם צללים אפלים על הגגות הטחובים מלחות כמעט תמידית. כלבים מטופחים מלווים במקומיים מטופחים, שדוברים שלל שפות אירופאיות. אני מזיע רק מלראות את הרוגע בו עטופים פה כולם. השמש משתקפת מחלונותיו המצוחצחים של המנזר, שמשתקף בפסטורליות בפני הבריכה, שעל מימיה השלווים פורחות נימפאות הדורות. ברכיה שוחה ביניהן במנוחה. אני מתחיל להתרגל לנינוחות המקומית, עד שצרחות של דררות וגיעגועים רמים של יאוריות קורעים אותי מהחלום.

הדררות מעבירות רעד של תאווה בגופו של הבז הנודד, שעומד בראש הבניין ובוחן את הגן שפרוש למרגלותיו. הוא יוצא לעוד מעוף והפעם מטרתו אינה ראווה או שעשוע חולף. משק הכנפיים של יוני הענק מתרבה ומתחזק, מעיר את הענבל שמעיר את הפעמון, למרות שטרם באה שעתו להורות את השעה. הדהודי דנדונים לא מוזמנים ונוצה שרוחפת מטה שטופה בדם.