הקיץ פוער את לועו הבוער, בולע אותי ומקיאני להתפלש בין קוציו, מעוכל במיצי זיעתי, מלחית מהחום, מהאוויר העומד, מהכבדות הדמומה, שמופרעת רק בשריקה של פפיון הרים נסתר. עוקצי הקוצים דוקרים ושורטים, זרעים נצמדים לעור המיוגע. הזיעה המלוחה מגרדת וצורבת. מחלחלת אל העיניים ומטשטשת את הראייה, שגם כך כואבת מהבוהק המסמא של השמיים הריקים עד כדי געגוע לענני תשרי. אני שמוט בצילו הקלוש של אשחר מרוט, בראש הכיפה של נחל יתלה. השפלה פרושה לרגליי, מעולפת מחום. סבכי קוצים מלין על קרבתי. סבכי שחור-ראש מטרטר מתוכה של הצינה היחסית, ששורה באפלת הנוף של עץ אשחר אחר. צל חולף נשבר על טרשי הגבעה, רותת בתופת הקופחת מפניה האפויים של הקרקע. בעליו, עקב עיטי, מתקשה לגלוש עם היונה שלפותה בטפריו. מקורו פעור קלות במעין אנקה, מקורה פעור בשתיקה של חידלון. חרדון נוטף אל קמצוץ הצל שלרגלי הסלע, עליו ניצב עד שהכריעו החום.
השפלה פרושה לרגליי, מעולפת מחום. סבכי קוצים מלין על קרבתי. סבכי שחור-ראש מטרטר מתוכה של הצינה היחסית, ששורה באפלת הנוף של עץ אשחר אחר. צל חולף נשבר על טרשי הגבעה, רותת בתופת הקופחת מפניה האפויים של הקרקע. בעליו, עקב עיטי, מתקשה לגלוש עם היונה שלפותה בטפריו.
