פשטות ביתית, ברוכה

המבדיל בין עצב גדול לעצב של חול. דרור בית שגרתי, יומיומי. ההבדלה כולה על כתפיו הצרות, היפות. הוא שישחררני מהמועקה הכבדה לתוגה השגורה. טפרי רגליו לופתים את הגבעול היבש. פעולה רגילה. פשטות ביתית, ברוכה. מבטו מלא חַיּוּת פעלתנית, סב במעקב אחר החרקים שממלאים את אוויר הקיץ החם. עננים רוחשים של ימשושים, עש או שניים ישנוניים ומעופי כלולות המוניים של נמלים. הדרור נדרך, תר אחר חרק קרב. הוא מסובב את ראשו עם תנועת הענן, מתבלבל מהאינסופיות שרוחשת ומזמזמת למולו. עיניו ננעלות על דבוקת חרקים קטנה שהתנתקה מהענן הגדול. בקרבם הזמזום נסבל, פחות מבלבל למעקב. הדבוקה קרבה והוא מנתר אליה, פוער את מקורו העבה וסוגר. חרקים נבלעים וכנפיים תלושות מציצות שקופות מקצות המקור, מחזירות את אור הקיץ המנצנץ. דרורים נוספים מצטרפים לסביאה, גם בולבולים שמנתרים ושבים אל הקנים, מקורם מלא בחרקים.