נחל יתלה
היא ואני במחול סביב גבעול. היא מבצעת כמה צעדים מתנדנדים לעברי, קדה קלות ומפלבלת בעיניה. כל עין מתגלגלת אחרת, מביטה לכיוון שונה. אחת מושפלת מטה בצניעות, שניה נועצת בי מבט נועז, מזמין, כמעט מפתה. אני קרב אליה, מתפתה ומתכופף לגובהה. ידי נשלחת מעצמה, ללטפה. ואז היא נמלכת בדעתה וממהרת להסתתר מאחורי הגבעול, שלפני רגע עשתה עליו תרגילי חשק משכרים. היא חובקת אותו ברגליה, באצבעותיה דמויות הצבת. חגה אט סביבו, מקפידה להישאר מאחוריו, חבויה, וממשיכה לעקוב אחרי לפחות באחת מעיניה. זו הנועזת והמזמינה, שהפכה עתה זהירה כל כך. היא נעוצה בי, בעוד השניה חגה בארובת העין החרוטית. מעלה, מטה, עוקבת אחר הפירחון של החנקן הגדול. כן, עכשיו זה מעין משולש אהבים, אולי משולש רעבים: כי הזיקית רעבה לזבוב הטורפן שכמעט ונחת על הגבעול. החנקן רעב לזיקית. מבטו מלטף את משמניה מוגני הקשקשים, מתכנן את הזווית הנכונה לשפד את גופה על קוץ. ואני רעב למראות כולם: שלה, של הפירחון, של הצבי ששועט ומתרחק במדרון, מפריח כוס שנמלט מפרסותיו השועטות.
היא חובקת אותו ברגליה, באצבעותיה דמויות הצבת. חגה אט סביבו, מקפידה להישאר מאחוריו, חבויה, וממשיכה לעקוב אחרי לפחות באחת מעיניה. זו הנועזת והמזמינה, שהפכה עתה זהירה כל כך. היא נעוצה בי, בעוד השניה חגה בארובת העין החרוטית.
