אני יוצא לסיבוב שגרתי סביב בית הקברות וכשאני חוזר ממתין אסף שהחמיץ את שחרור התחמסים. הוא מקווה שאצליח לאתר עבורו תחמס או שניים ישנים בחורשה. אני מסביר לו שאיתור תחמסים זו מלאכת כשפים בלתי אמינה בעליל, משהו כמו האלכימיה של פעם. זורקים לסיר מהביל את כל המרכיבים הנדרשים (תחמס ישן, ענף לינה, ענפים לא צפופים מדי, ניסיון, תקווה ותועפות של מזל). מערבבים, מרתיחים, ממתינים ומתאכזבים. הוא מקשיב לי ומהנהן באי אימון. הוא עוד לא ראה תחמס והוא מתעקש, ומה אכפת לי בעצם לאכזבו. אכזבה על פניו של צפר שווה לפחות כמו שני תחמסים, אולי אפילו שלושה אם הם ישנים.
אז אני לוקח אותו לסיבוב ואנחנו תרים את החורשה ואת עצי הברוש, האורן והארז. מקיפים אותם שוב ושוב, מבטי מלטף את כל הענפים, מזייף הבעות מקצועיות והמהומי הרהור ומתעכב מדי פעם על פניו המתכרכמים והולכים של אסף. וחבל לי בשבילו, באמת שחבל לי בשבילו. אבל אני גם נהנה מהאכזבה הזו, שהולכת וכובשת את פניו, כשעוד סיבוב ועוד סיבוב חולפים ללא תוצאות. מדי פעם בליטה מוזרה מקפיצה לי את הלב, רק כדי להבין בפעם האלף, שלפעמים בליטה בענף אינה אלא בליטה בענף. ואז שני ילדים חרדים קוראים לנו בשמחה שנבוא ונראה תחמס שהם מצאו והם מצביעים לנו עליו ואומרים שהוא קרוב אלינו מאוד ומכוונים אותנו אליו. אך לא אסף ולא אני מבחינים בו ובסוף בליטה מוזרה פורשת כנף מפתיעה ונעלמת בחורשה וכך חולף לו תחמס הלייפר של אסף וכך גם חולפת תהילתי אצלו כמאתר תחמסים מהימן.
אני מסביר לו שאיתור תחמסים זו מלאכת כשפים בלתי אמינה בעליל, משהו כמו האלכימיה של פעם. זורקים לסיר מהביל את כל המרכיבים הנדרשים (תחמס ישן, ענף לינה, ענפים לא צפופים מדי, ניסיון, תקווה ותועפות של מזל). מערבבים, מרתיחים, ממתינים ומתאכזבים. הוא מקשיב לי ומהנהן באי אימון.
