כבר כמה ימים שהזהבנים מעופפים כאן, לוהבים את חולדה בצהוב ובשחור. ברק נוצותיהם התחרה בשמש השרב היוקדת ויכול לה. או מחליף אותה, שנעלמה בבוקר הסגריר הזה. מאפליית עננים כבדים ואפורים, מפתיעים, מטפטפים אפילו. במעופם הזהבנים הם כשובל מתלקח בקדרות הכללית. הם לא עוצרים, מקיפים את עץ הפיקוס, מתאווים לפירותיו, אך זהירים, חוששים, חגים סביבו ונעלמים להכמין את צבעיהם היפים במרומי המכנף הנאה. מותירים אותי ישוב על הספסל הטחוב מחורפים רבים, ממתין לשובם ובינתיים פולה מעצמי סרטונים כדרורוניים שטופפים עלי בעשרות צעדי מחול בו-זמניים, מטפסים בזרועותיי, בעורפי, מחוללים על קודקודי, מדגדגים אותי ברגליהם הזעירות. מעלי חופת העץ העבות, מעליו חשרת העבים האלה, רפאי אביב שנאספו פה כבדים ומכבידים.
מאפליית עננים כבדים ואפורים, מפתיעים, מטפטפים אפילו. במעופם הזהבנים הם כשובל מתלקח בקדרות הכללית. הם לא עוצרים, מקיפים את עץ הפיקוס, מתאווים לפירותיו, אך זהירים, חוששים, חגים סביבו ונעלמים להכמין את צבעיהם היפים במרומי המכנף הנאה.
