דילוג לתוכן

בנטל בזוג

פריחה חורפית בבנטל | 10 בפברואר 2024

עיוותי ניווט בעיתות מלחמה ממקמים את קטי ואותי בשדה התעופה הבין לאומי של ביירות, על שם רפיק אל-חרירי. אולי זו תוצאה של חוש הומור מעוות של איש סייבר צה"לי, כי הרמז היחיד למטוסים, הוא שאגת המבערים של מטוסי קרב ישראליים, שלא שובתים ממלאכתם גם בשבת. מעלינו, מתרומם הבנטל והוא מוריק ופורח בשלל גוונים. מימי המאגר מנצנצים בצבעי מריות ובאורה של שמש חורפית וקפואה. טבלנים מצויצים, שניצויים עוד לא ערוך לעונת החיזור, צוללים, צפים אפרוריים וזוקפים חצי ציצית בצמיחה. תפוחיות שרות, גיבתונים עפרוניים מצרצרים וירגזים מקדימים, נושאים במקורם מזון אל קינים נסתרים. ראשן של הטורבינות מתנוסס מעל לרכסים עלומים והן מסתובבות באיטיות כבדה. צ'ק צ'אק צ'אק. להביהן נוגסים ברקיע, טורפים ענני קומולוס, שמשתדלים לחמוק מהם ומטילים צללים כהים ומתפתלים על מדרונות הבנטל, שמתנשא בירוק ומתגמד אל מול החרמון הצחור.

מעלינו, מתרומם הבנטל והוא מוריק ופורח בשלל גוונים. מימי המאגר מנצנצים בצבעי מריות ובאורה של שמש חורפית וקפואה. טבלנים מצויצים, שניצויים עוד לא ערוך לעונת החיזור, צוללים, צפים אפרוריים וזוקפים חצי ציצית בצמיחה.

שדה התעופה ביירות
רקפות יווניות

חבטות הלהבים המסתובבים הולמות בנופים, קורעות מהם קרעים עצובים, אבודים. אני משפיל מבט אל הירוק הנובט שלרגליי ואל הפריחה, שמנקדת את הירוק המלבלב, ומייפה עוד את יופיו של הנוף. קשה לשבוע ממנו, כל עוד מפנים את המבט מטה מהטורבינות. רקפות יווניות קטנטנות משחקות עם העולם מחבואים. הן מצטנעות בין העשבים, אך הוורוד העמוק של פרחיהן חושף את חינן. אירוסי לבנון מגיחים מתוך עליהם הירוקים והחדים. עלי העטיף האירוסיים נשפכים מעלה ולצדדים, יוצקים מעצמם כתרים תכלכלים, מעוטרים בלבן ובצהוב. פרחי ורוניקה סורית מציצים מהאירוסים וחורצים לעולם לשון לבנה מִפָּנִים כחולים.

אֵלוֹת עוטות מלבושי חזזית צהבהבים, מתעטפות בהם כנגד נשיכת הרוח הקרה. המאגר, שמלא עד מעל לשפתו, העפיל אל הנמוכים שבעצים וגזעיהם הטבולים מרעידים במים הקפואים. הענפים משקשקים. עלווית מוטרדת ממנוחתה. היא שורקת ושבה ללקט חרקים זערוריים מקפלי הענפים. חכלילית סלעים ניצבת בקצה העץ ומרטיטה את זנבה, כְּהָיָה לה קר כמו לנו. עוד זכר של תפוחית שר ונקבות נאספות סביבו, נפעמות. שחפים ארמניים עפים מעל למאגר, לובן נוצותיהם נבלע בלובנו של החרמון. טבלן ממריא בריצה קצרה, גופו מתנתק מהמים. רגליו בוטשות בהם, מעלות רסס, שמלווה את מעופו הקצר, שמסתיים בהתרסקות סואנת ובנתז, שאחוריו נעלמים בו. טבלן שני שוחה אלינו בסקרנות. צווארו נזקף ומתעגל, מתיישר ומתכופף, מקורו כשלח שלוף ושלוח לפנים. הוא נבהל מסקרנותו, צולל ונעלם.

. קשה לשבוע ממנו, כל עוד מפנים את המבט מטה מהטורבינות. רקפות יווניות קטנטנות משחקות עם העולם מחבואים. הן מצטנעות בין העשבים, אך הוורוד העמוק של פרחיהן חושף את חינן. אירוסי לבנון מגיחים מתוך עליהם הירוקים והחדים.

אירוס הלבנון
ורוניקה סורית

מכיוון החנייה עולה קול מהומה של עורבים, שנוברים בפחי אשפה. גם מיינות מרעישות משם. אך מקימורי התל, ממשיכות ציפורי החורף בשלהן. פרושים מצויים מדלגים מעץ לעץ. אדום-חזה מתקתק ממסתורו וזוג דוחלים שחורי-גרון מנתרים בתורות אל חרקים, שמתחילים להסתחרר באוויר הקר. פעם נוסק הזכר מעלה ופעם הנקבה. תמרונים מתאמים. גיבתונים עפרוניים נמלטים אל שיח נמוך. זרון תכול, קטלני מלהבי הטורבינה, תכול אף משמי החורף, חולף ביעף דרך כל צבעי הפריחה וְהַשִּׁירוֹת המשתתקות. כשהוא נעלם מעבר לשיאו של הבנטל, מתחלפות קריאות האזהרה והשקט המתוח בעוד פרץ של שירה.

זוג צעיר קרב אלינו במשעול, נעלם ונגלה בין עצי האלה. פעוטה מתרוצצת סביב האב, תינוק במנשא שעוטף את האם כצעיף רחב ובמאסף מהלך כלב, שמתעכב לרחרח גזע אחר גזע. אנחנו מברכים אותם לשלום, והמחשבות מתעופפות אל נגה, שחף וענבר, שהתפזרו ברחבי הארץ, מבררות לשלומם ושבות אלינו ולהילוכינו האיטי, שבוטח בניווט חיינו.

טבלן מצויץ
טבלן מצויץ