הבוץ עוד מעיד על שהתחולל כאן בשבועיים האחרונים. יש לו איכויות חיות וכמו חיה, הוא מלא ביצר הישרדות ובתאווה בלתי כלה לחיים והוא מסרב להיכנע לכוחה המאדה של החמה, ממאן להתייבש ולגווע. הוא מתפתל ומסתרג, מאיים לבלוע אותי אל תוכו ברעב בלתי נדלה, ואני צועד בו ושוקע בתוכו והמגפיים משמיעים קולות של ביצבוץ וכל שעל מפכה ממנו שלולית, שנקווית מהדפנות המתפתלות שלו. המים, שבמשך ימים חלחלו אל האדמה, כמו עולים עכשיו מתוך הבוץ, ששתה מהם ורווה בהם וכעת מקיא אותם מקרבו, והם מתפרצים ויוצרים בגוף הטיט המתנועע פלגים ויובלים, נחשים שנוזלים ומתלפפים סביב המגפיים ומושכים אותי ביניקה, מבקשים להכישני בכוחם המחייה, ואני מאפשר להם לזרום סביבי ולגפף את מגפיי.
אני נעמד ונמסך בצבעי הפריחה, בתילי החרדל, בהררי הסרפד ובכל קולות הציפורים שסביבי. הן חוגגות כמוני את ההתבהרות ואת ההתחממות, את היפעה ואת השפע, ואני נטמע בשירה הלא מתואמת של כל מיני הציפורים שכאן, והן שרות ורנות ומטרטרות ושורקות ומפזמות ומצרצרות ומצייצות ומזמזמות ומזמרות, כל אחת מהן בקצב ייחודי, כל אחת בסולם משלה. גם החוגלות נובחות כאן בהיחבא והתורים הומים, ומהנחל שזורם לצידי, מסתתר בחישת הקנים הרוחשת מהרוח ומהחיים שבה, מצטרפות צפרדעים ומקרקרות. ומתוכן מתווסף גם מפץ של צטיה, שקולה רועם ומתגלגל באשדות שוצפים וקוצפים. ואני מתאפק שלא להצטרף ולבמבם עם כל החי, כי פשושית שולחת בי מבט חטוף ומתחנן ונעלמת בתוך שיח טיון. אני מתכופף לרגע ומבחין בקינה, ומתרחק כדי להעניק לה מאותה שלווה, שאני נהנה ממנה עתה.
הבוץ עוד מעיד על שהתחולל כאן בשבועיים האחרונים. יש לו איכויות חיות וכמו חיה, הוא מלא ביצר הישרדות ובתאווה בלתי כלה לחיים והוא מסרב להיכנע לכוחה המאדה של החמה, ממאן להתייבש ולגווע. הוא מתפתל ומסתרג, מאיים לבלוע אותי אל תוכו ברעב בלתי נדלה
