עמק צורים
אורגן אור אורבני מרעיד את אוויר העיר הקר, מנגן מרמזורי ירושלים, קורן אותות בירוק, כתום ואדום, גם הבהובים בהירים—אורות בלם של משאית, שעצרה בצומת. נצנוצי צבע באפרורית השחר המנץ. הרכבת הקלה מחליקה לעצירה, גם אורותיה נדלקים, מצטרפים לניגון הוויזואלי. מעליה, גולשים עננים כבדים וכהים, קרבים אל עמק צורים מהמערב. הם רוכבים על משבי הרוח, משתובבים בין בנייני העיר, קוטמים את ראשם, משחקים בהם מחבואים וסביב להם משתעשעים תופסת; עננים אחדים רודפים, אחרים נרדפים, מחליקים וממהרים לאורך הכבישים הרטובים, מסרבים להישמע לרמזורים. במזרח עמלה השמש לחדור בעד למסך העננות, אך כושלת ואובדת בעבים. רק שתיים מקרניה מצליחות להימלט. הן מפזזות על כיפתו המופזת של מסגד אל-אקצא, שמזהיבה וכבה, אור לריקודן עליה. עוד קרניים נמלטות ממעטה העננות, והכפור מרפה אט מאחיזתו. הוא משתייר רק בכריות האצבעות, מניח עליהן את ראשו לנמנם מעט, והן נרדמות אתו, חסרות תחושה, מלבד אותות קצרים של כאב חד, לפני שהן נעלמות שוב אל קיפאון ושיתוק.
במזרח עמלה השמש לחדור בעד למסך העננות, אך כושלת ואובדת בעבים. רק שתיים מקרניה מצליחות להימלט. הן מפזזות על כיפתו המופזת של מסגד אל-אקצא, שמזהיבה וכבה, אור לריקודן עליה.