סיבוב הפוך

קל לומר, אך קשה לבצע. כשאנו מגיעים לשער היציאה, הגוף מתמרד כנגד הניסיון להיכנס (150 פעם יצאנו דרך השער הזה!). הגב מסתובב לקדמת הגוף והישבן בעקבותיו, ולכו תיכנסו דרך השער בגוף הפוך, ועוד כשמשקפת, מצלמה וטלסקופ, מיטלטלים ונעים מהגב לחזה ובחזרה, לא יודעים איך ואיפה הם אמורים להיתלות, כשהגוף ככה מסובב על צירו. כשסוף סוף אני מצליח לעבור את השער, הגוף הולך אחורה, ברברס. בחיי. מזל שיואב מתנדב לעזור לי להסתובב. מכה פה, מכה שם, בהתחלה מכות חלשות, אחר כך חלשות פחות. בסוף, לומד הגוף בדרך הקשה, את הדרך הנכונה ומועד בהיסוס קדימה. לולה, לעומתי, בשלה. היא רצה אחרי תנים, לא אכפת לה לפנים או אחור. ובינתיים, מביט בי הוגו בתמיהה, לא מבין את הדרמות שאני מעורר. אבל מה הוא כבר מבין? כמה פעמים הוא הקיף אתנו את המאגר? פעמיים? שלוש? חכם גדול. בואו נראה אותו, אחרי שהגוף שלו יתקבע.

עכשיו, אחרי השער, מתחיל הסיוט האמתי. הציפורים מופיעות לי בסדר ההפוך. קודם החוחיות של הישורת האחרונה, אחרי זה הצוצלת האומללה מיסודות, זו שתמיד אנו מתאמצים למצוא לקראת הסוף, ואז הפרושים מהקוצים והצופיות מהצחננים. הדוחלים של ההתחלה מחכים ומאבדים סבלנות, ואילו האיילנדים של הבסיס מבלבלים כתמיד, לא חשוב אם בתחילת הסיבוב או בסופו. כי הם הולכים, מוקפים באנפיות בקר, כאילו אפריקה פה ולא מאגר הבית. שלך מפתיע אותנו בנקודה הלא נכונה וזה מרגיז למדי, אבל הכי גרועים הם הברווזים והטבלנים. הם מופיעים משמאל לי, במקום מימין. הטלסקופ מתבלבל, המשקפת מסרבת לציית, ואני לא מצליח להתמקד בציפורים השוחות. השדות מחליפים מקומות עם המאגר, שככל הנראה המיר עצמו לשמיים, כי יש איזה טבלן גמדי שתלוי הפוך וטבלן מצויץ מנסה להציל. או אולי אלו מיינה ועורבני? אני לא באמת מצליח לזהות. ביצנית ירוקת-רגל מצקצקת במקורה ומנסה להצביע לי על הכיוון הנכון למאגר, אך אני כבר לא יודע מימיני ומשמאלי. במקום לא לשמוע באוזן שמאל את גיבתון הסוף שיואב תמיד שומע מהקנים, אני לא שומע אותו באוזן ימין. חוויה מבלבלת ומטלטלת.