דילוג לתוכן

עין צוחקת ועין בוכה

בז עצים מפתיע במאגר חולדה | 18 בנובמבר 2023

אנו מקיפים את המאגר 360 מעלות, 365 ימי שנה, משקיפים עליו מכל זווית ובכל עונה, מתנסים בתאורות מובחנות, כמו של סתיו לפני זריחה, או אור חורך של קיץ ושקיפות חורפית ומלטפת. אנו עוקבים אחר המשתנה ואחר הקבוע ויש לנו די שנות מאגר, כדי לדעת שהמשתנה כאן קבוע והקבוע משתנה. הציפורים הנודדות באות והולכות, מגוונות את הנוף, אך נאמנות לתאריכים קבועים, בהם הן מופיעות ונעלמות. כך הפפיונים שהחליפו את השרקרקים, ברווזי החורף ששוחים כעת בנינוחות, כמו מעולם לא עזבו והקולות הקשים של הקניות הקטנות, שנעלמו מהקנים ולא ישובו עד לאביב הבא. בינתיים, הם הוחלפו בשריקות הדקיקות והברוכות של הרמיות. עלוויות אפורות חלפו והוחלפו בעלוויות החורף החורפות. אך גם הקבוע משתנה פה. פרפורים שלא היו, התפשטו, הגיעו והתייצבו, קורמורנים גמדיים שהופיעו לפתע ולתמיד, טבלנים מצויצים שהחלו לקייץ ואז גם לקנן כאן. ציפורים מופיעות, אחרות נעלמות. כך גם היום, הופיעו לראשונה הקולות הצורמניים של תוכי נזירי. קבוע בתנודה. כמו שגם בנו יש תמורה והמשכיות. לולה החליפה את במבה, יואב ואני מצפרים ומצפרים ורק השנים הנערמות מכסיפות בנו את השיער ומכפיפות מעט את היציבה. והמלחמות. הן מחליפות את הפסקות האש, שמפרידות בין סבבי הלחימה הנצחיים, שצרים על שלוותו של המאגר.

קבוע בתנודה. כמו שגם בנו יש תמורה והמשכיות. לולה החליפה את במבה, יואב ואני מצפרים ומצפרים ורק השנים הנערמות מכסיפות בנו את השיער ומכפיפות מעט את היציבה. והמלחמות.

יואב ולולה באור זריחה

כזה היה הבוקר הזה, שהשקט ממנו והלאה. הגענו מוקדם מהמתוכנן, בחשיכה של טרום שחר. שפתנו קפה שחור ומר, שמאפלתו ההביל הזהב של הזריחה והיום עלה, השפיע עלינו מאורו. ועם עלייתו, הופיעו עלוויות החורף הנאוות, כחולי חזה כחכחו בקול גדול וזוגות של דוחלים שחורי-גרון נעמדו בתצפית, מקפידים שלא נתגנב אליהם. שריקות וציוצים של פפיונים ונחליאלים והנץ המצוי שפרץ אל תוכם, הפריח אותם לענן קולני, שלרגע היסה את רעמי ההמראות והיירוטים.

אנו מקיפים את המאגר, 360 מעלות ועוד יום שמתקדם, ממשיכים מחשיכה לאור השקוף של הבוקר החורפי, שנצבע בצבעים הנוהרים של הזריחה והצוהלים של החוחית. תחתינו, מעוטר המאגר במריות, בצוללים מצויצים וחלודים, בכתמים הערמוניים של צוללי ביצות. מסוק מטרטר ומפריח את הברווזים המפוחדים אל יעף, שבסופו הם שבים ונוחתים, לא עוד נינוחים. לטבלנים הגמדיים והמצויצים שבילו כאן את הקיץ, הצטרפו לחורף גם חמישה טבלנים בינוניים. עיניהם בוערות באדום, כמו עיניה של הדאה, שאף היא התפשטה והופיעה, ומאז מרפרפת תמידית מעל לשדות. קורמורן גמדי אחד שוחה, שני נוחת ושלישי, פרוש כנפיים, מתייבש על החמצנית, ממנה מזנק פרפור ושולה דג מהמים. זרוני סוף מפטרלים, מבהילים אגמית, שממריאה וחוצה את המאגר במעוף כבד ותכליתי.

אנו מקיפים את המאגר, 360 מעלות ועוד יום שמתקדם, ממשיכים מחשיכה לאור השקוף של הבוקר החורפי, שנצבע בצבעים הנוהרים של הזריחה והצוהלים של החוחית. תחתינו, מעוטר המאגר במריות, בצוללים מצויצים וחלודים, בכתמים הערמוניים של צוללי ביצות.

בז עצים. עין צוחקת ועין בוכה

שנינו נזכרים בו זמנית בבז העצים הידידותי, שאירח לנו לחברה לפני שבועיים והזיכרון כמו מזמן אותו אלינו, כי הנה הוא, שוב יושב על הגדר וממתין לנו. כמעט באותה הנקודה מאז. כנראה שלא אצה לו הדרך לשום מקום, כי הוא לא עזב לאפריקה כמו שהיה אמור, וגם אינו ממהר להמריא ולהימלט, כשאנו מתקרבים אליו. הוא ממשיך לשבת על הגדר ומאפשר לנו לגשת עוד ועוד, להתפעל מיופיו. גם לולה לא מפחידה אותו. אנחנו מחליפים מבטים ידידותיים וממשיכים להתקרב. עיניו מתעגלות אלינו, כהות וגדולות, מזמינות. מקרוב אנו מבחינים, שעין אחת שלו צוחקת ועין אחת בוכה. ממש כמו המציאות כאן, שתמיד מתעקשת שלא להשתנות.