זרונים ללא הפסקה

אלה זרוני הסוף הסתוויים, שאחראים לכוריאוגרפיה האוורירית של המגלנים. פעם אחר פעם הם מקיפים את המאגר, חלקם עם כיוון השעון וחלקם נגדו, טורים של זרונים. כל אחד מהם מפריח את המגלנים, שבוהקים מתכתית באור היום, שֶׁחַם עד אבל, מהביל עד כאב. יונים חולפות מעל לשמש, בז מרפרף בהילתה. השמש משילה מעליה את כתמיה ואת גווני השני של הזריחה, לובשת של לבן ומלהיטה ככבשן. היא לא שמעה על בוא הסתיו.

עוד זרוני סוף. כמעט ללא סוף הם זורמים למאגר חולדה. בזווית הנכונה כיפתם מכסיפה, בזוויות אחרות שולט החום של גופם. הם מגיעים בדאיה מצפון, מחוללים מהומה ומעוררים מחול שמימי ומתנצנץ של מגלנים. טיפות של מים נושרות מגופים ממריאים, אגלים ניתזים ומחזירים זהרורים. כנף אחת לכאן, שניה לשם, שלישית לוטפת רביעית וחמישית מוחאת עם שישית. רגליים מונפות, מקור מתעקל אל מקור, נוצות מתפרעות. מוסיקה דמומה אורגת את המגלנים לריקוד נוסק ומתרסק. אווירת סכנה. הם עולים מגדות המאגר אל הרקיע, ושוב יורדים מטה, אל הגדות הבוציות. הזרון מעופף ביניהם, משנה כיוון באבחת כנף ואז חולף אל סיבוב נוסף. הבלגן החרישי חוגג וגועש. תאורה של שמש עזה.

זרון פס מצטרף לזרוני הסוף, להקפות המאגר. עקב עיטי נח על אשל, חיוויאי על שיזף ושניהם נותנים לזרונים לשחק לפניהם. זרון הפס שובר מזרחה ונוחת לנוח בשדות. מסיכת פניו ממסגרת את עיניו החומות. עשרות ברכיות ומרית חורפית חולפות מעליו, הן מצטרפות למאגר מכיוון טל שחר. גם המגלנים ששוב המריאו, נוחתים ושבים לנבור בבוץ, עד לזרון הבא שבא נמוך, חושק כמונו, במראות ההמראה.