בערב, בנורית שעל הגלבוע, ראיתי את החמה מנמיכה למנוחה. ליוויתי אותה בדרכה אל השקיעה ובחנתי אותה מכינה עצמה אל אם כל הזריחות ואל מכוות היום, שצפוי להבעיר את הגלבוע ואת עמק המעיינות ואת ציפוריו וצפריו. רוח ערב נעימה נשבה, פרעה בי את הפחדים הפרועים מפני השרב המר של מחר. תורי צווארון המו את האור הנמוג, כרוון מרוחק שרק את החשיכה הקרבה. ישבתי על אבני השפה שבקצה המדרכה, חצי מדחיק וחצי מתמודד עם צפרות השחר של מחר, נעטף בליטופי אפילה ומעיף מבט אחרון בעמק יזרעאל, שמצטעף תחתיי בעלטה.
השכמתי אל יום שטרם הפציע, וכבר הקרין מחומו על הכבישים הריקים, לאורכם נהגתי אל כפר רופין ואל מאגר עמוד המתפרא מחדש, מימיו מבעבעים מלינת לבניות קטנות וקורמורנים גמדיים. מגלנים מתעוררים נברו בבוץ וקאקים זועקים וכהים, קרעים של הלילה, שנאבק על חייו אל מול היום הגובר, עופפו וקראו. אנפיות סוף סמוקות באור החיוורני שמקדים את הזריחה, קדו בתחינת רעבה אל הדגים שבמים.
בערב, בנורית שעל הגלבוע, ראיתי את החמה מנמיכה למנוחה. ליוויתי אותה בדרכה אל השקיעה ובחנתי אותה מכינה עצמה אל אם כל הזריחות ואל מכוות היום, שצפוי להבעיר את הגלבוע ואת עמק המעיינות ואת ציפוריו וצפריו.