מיכה ואני נסוגים עוד, אל האפלה והשלווה שבדיונות, אל הדרמות המאוירות בעקבות המשורטטות בחול, מספרות את סיפורם של טורפים ונטרפים, מהירים ואיטיים, זוחלים ומנתרים. נתיבי עיקוב שמסתיימים במהומה רבתי של עקבות, שמתערבבות אלו באלו, מעידות אולי על ציד מוצלח, על חיים שנקטפו באלימות אל קיצם. ישימונית רביבים מתפרקדת, קצה זנבה משתרבב מבין רגליה הקדמיות. היא נראית שבעה, מרוצה מעצמה וממלאכת לילה, אולי מעכלת טרף זעיר. עיניה מרושתות בנימים, פיה מעוקל במעין חיוך מוקיוני. היא מעבירה את לשונה על אישוניה, מנקה מהם גרגירי חול. עקרב חולף, ממהר אל אורחת נמלים ארוכה, שנבלעת בעלטה ועוד מעט תיבלע בכליצרותיו.
כוס נובח וקולו בא אלינו מעיקולי הלילה, מנבכי החשיכה. כנפיו של בחנינאי מרשרשות. הוא לא יודע את נפשו מהתרגשות וכנפיו העצומות מסתבכות זו בזו, מטילות אותו ארצה, שם הוא סרוח פרקדן, מבולבל מכישלונו לעוף. גופו מתעוות, מנתר, כנפיו חובטות. הוא שב לעופף ברעש רב ומתרסק על פדחתי, מגשש את דרכו עליה, מעפיל אל הקודקוד וגולש מטה, אל עורפי. מגע רגליו מדגדג. אני מתנער והוא מועד ונופל אל צמח כמוש, בו הוא אוחז בחוזקה, נצמד אל הגבעול היבש, יונק ממנו ביטחון. עיניו המשובצות זוהרות ככוכב ססגוני. אור הירח חולף דרך כנפיו השקופות, חושף בהן כתמים כהים, שמטילים עלי רקמה של נְהָרָה וצל.
הדרמות המאוירות בעקבות המשורטטות בחול, מספרות את סיפורם של טורפים ונטרפים, מהירים ואיטיים, זוחלים ומנתרים. נתיבי עיקוב שמסתיימים במהומה רבתי של עקבות, שמתערבבות אלו באלו, מעידות אולי על ציד מוצלח