אחרי 37 דקות נשבר גופו של מיכה, נכנע ומתחיל להתנועע לקצב הבסים שהולמים בנו. נכנסים בנו ממסיבת טבע, שנערכת בחורשת איקליפטוסים קטנה שליד המאגר, בום בום בום. אני מביט במיכה בתדהמה, איך שגופו מקפץ, ידיו מתנופפות, ראשו עולה ויורד ורעמת שערו מתנוססת סביב לראשו. ממש כמו הציציות של אנפית הסוף שרבה עם לבנית קטנה, שם למטה על הגדה. הוא אשכרה רוקד, המיכה הזה. ולחשוב שבאנו הנה לצפר. "תגיד מיכה," אני אומר לו, "מה עובר עליך?" והוא מניף את ידיו בתמיהה אומללה ואומר שכדאי שאסתכל על עצמי, כי "תקשיב פיקי, כבר לפחות עשר דקות שאתה מקפץ ככה בתנועות שבורות של ריקוד אלקטרוני. מה, לא שמת לב?" הוא פולט ומתנשף תוך כדי שהוא קופץ במקום. ואז, רק אז, אני שם לב שאני פאקינג רוקד לצלילי הבום בום בום, ואולי בגלל זה רועדת לי האדמה ומתהפך לי המאגר ואני לא מצליח למקד את המשקפת על שחפית הים שהתקרבה והתנערה וספקה כנפיים. אולי גם היא נסחפה לרקוד כמותנו ובום בום בום מחריש אוזניים, כחל נמלט וזוג נקרים עף מעץ לעץ, מתבלבל ומחפש מקום שקט לנחות בו. סעאמק, צודק המיכה הזה, גם אני לא עמדתי למול קצב הבסים ההולמים ואני רוקד ומקפץ כמו תיש תשוש ומזוקן.
והוא מניף את ידיו בתמיהה אומללה ואומר שכדאי שאסתכל על עצמי, כי "תקשיב פיקי, כבר לפחות עשר דקות שאתה מקפץ ככה בתנועות שבורות של ריקוד אלקטרוני. מה, לא שמת לב?" הוא פולט ומתנשף תוך כדי שהוא קופץ במקום.
