המְפַסֶּלֶת של הטבע

הפירינאים, ספרד | 15ביולי 2023

Aigüestortes-St. Maurici PN

המְפַסֶּלֶת של הטבע עבדה פה שעות נוספות, עודה עובדת, חצבה שיני סלע חדות כתער, ניבי סלע רמים, שקורעים בבשרם של השמיים, ואלו מגירים עננים, מפלים, אגמי איזמרגד, שמשקפים בפניהם הצוננים והשוקטים את השמיים, הזבים את זהב היקום.

למעלה, המעבר הצר, אוכף בין שיאי פסגות סחופי רוח. המבט מקיף את הצפון והדרום, את המערב והמזרח, שושנת רוחות אינסופית, עמקים מכל עבר. החזה מתמלא באוויר ההרים הצונן, העיניים בנופים המתפרשים, באגמים הקטנים שנוגעים בשמיים, מלטפים אותם, מתרפקים בצינתם. שלוגית יחידה ששרדה את גל החום, שברי גרניט בהיר ופריחה אלפינית, בינות לה פרפרים כפיסות שמיים קרועים וחרקים זערוריים. כמה משפחות של סלעיות אירופאיות וחכליליות סלעים. הציפורים, מטופלות בפירחונים רעבים, מצייצות וקופצות על כל חגב וזחל נחבאים. הזנב החכלילי נפרש ונסגר, להוסיף גוון לפני האגם.

למעלה, המעבר הצר, אוכף בין שיאי פסגות סחופי רוח. המבט מקיף את הצפון והדרום, את המערב והמזרח, שושנת רוחות אינסופית, עמקים מכל עבר. החזה מתמלא באוויר ההרים הצונן, העיניים בנופים המתפרשים, באגמים הקטנים שנוגעים בשמיים,

עכשיו אנו יורדים בהר, דרך רצועות אלפיניות שונות, פריחות מגוונות וציפורים מתחלפות. בכל רצועה אגמיה השוקטים, הצוננים, המשקפים את העולם ואת ניבי הסלע, שמשסעים את הרקיע הפצוע. סתרי צוקים עומד על עץ מחטני ראשון וננסי. הוא מצודד את ראשו, זורק מבט ונמלט. יורדים עוד בהר ומגיעים אל רצועת העצים, שם מנתרת משפחה של ירגזים מצויצים. הם כמו חבורת גמדים מהאגדות, שזקנם המחודד נמשך אל יפי הפסגות וצימח הפוך, מעלה במקום מטה. הם תזיזיתיים, נעים מעץ לעץ, איתם ירגזים שחורים וטפס-עצים אירופי, כולם משרקקים, מצווחים, מסחררים את ראשי, שממילא כבר סחרחר.

נשר נוסק, חג סביב אחד הניבים. אל מול גוש ההרים כל גודלו נקודה זערערה. עיט זהוב נרדף בידי עורבים שחורים. המרדף רחוק מכדי שניתן יהיה לשמוע את נביחת העורבים, אך העיט המלכותי מתעייף ומתיישב על אחד מניבי הסלע, נבלע בנוף הפראי, שסוגר על העמק.

נשר נוסק, חג סביב אחד הניבים. אל מול גוש ההרים כל גודלו נקודה זערערה. עיט זהוב נרדף בידי עורבים שחורים. המרדף רחוק מכדי שניתן יהיה לשמוע את נביחת העורבים, אך העיט המלכותי מתעייף ומתיישב על אחד מניבי הסלע, נבלע בנוף הפראי, שסוגר על העמק.

עוד אגם, מורווה במפל, מקושט בפרחי סחלב ועוד המוני פרפרים, שחווים את האביב ההררי, לא נחים לרגע, אין להם פנאי. הם מתחברים לזוגות ונפרדים במחול, שמוכתב בקצב הרוח הסועה. רשרוש מחטי העצים. ציוץ של סיטה. עדר סוסים שוקט, רק על צוואר המשכוכית מדנדן הפעמון, ענבלי הרים צלולים. הם מנופפים ברעמתם העבותה, מרכינים את צווארם השרירי ולוחכים עשב ירוק וטרי.

עתה מצטרפים גם הפרושים המצויים. שירתם מטביעה את השקט, פורעת פני עוד אגם באדוות של אודיו ושל הדים, ששבים מחגווי הצוקים. העצים משלבים בדים ומחטים, מקיפים את אגם סנט מוריצי בחגורת מגן שלווה. עורבני מעופף. אפילו הוא שקט, נפעם משגב היופי שסביב.