מה בסך הכל מבקש לעצמו צפר עייף? שיניחו לו בשקט בערב שבת. לא ככה? לא מגיע לו לאחר שבוע של תסכולים? שבוע שלם הוא מכתת את רגליו לשווא, נכשל בציפור ועוד ציפור, ותוך כדי כך מנכר את המשפחה ומעצבן אותה. אז תנו להתמשפח ביום שישי בערב. לבשל, לשבת יחד לארוחה משפחתית, לנהל שיחות שאינן קשורות בציפורים, להשלים פערי ידע ודאגה. לשבת בניחותא וכן, גם לשטוף כלים. אך במיוחד לנוח ולאזור כוח לאכזבות של שבת בבוקר. אין ציפייה בסיסית מזו. אבל לא, יש צפרים שחייבים לנתץ את השלווה גם בשישי בערב, אחרת מלאכתם כנראה לא תהיה שלמה.
וכך, יום שישי, חמש ורבע אחר הצהריים, השמש מתכוננת לשקוע מעבר לשדה חיטה שמבשיל המוני סנוניות, ההכנות לארוחת הערב מתקדמות בנחת וחברי המשפחה מתכוננים להיאסף שוב אל הקן. אני וקטי דנים בהתאמת תבלינים ורן נתן, ללא שמץ של בושה, מתגנב למאגר חולדה ומשלח משם הודעה על חרמשון גדול. עכשיו, אני יכול לעזוב את הכל ולנסוע. גם הייתי עושה זאת אם החרמשון היה לייפר. כי עם כל הכבוד למשפחה ולערב שבת ולמנוחה, לייפר הוא פיקוח נפש. כלומר, בגילי, להחמיץ לייפר יכול להסתיים באירוע לבבי, קטלני. אז לייפר דוחה ערב שבת, דוחה משפחה. למזלי, החרמשון אינו לייפר, אז אני לא חייב לזנוח את המשפחה ולצאת בדהרה. אבל הוא ציפור נדירה ועם המקור הזה שלו, שמשתפל כמעט עד לברכיים, הוא מלא באופי. כלומר, הוא ייחודי דיו, כדי להצית דיון סוער ביני לבין יואב, על שעת ההתייצבות מחר במאגר. יואב, כרגיל, חותר להרים את המסך על היום. מבחינתו ארבע בבוקר היא שעה סבבה לגמרי, גם אם טיפה חשוכה. הוא הרי יכול לשמוע את טפיפות רגליו של החרמשון הרדום, ולשוב הביתה מסופק בהחלט, לפני אגל הזיעה הראשון. אני טיפה אחר, אוהב קצת לאחר, נדרש גם למראה עיניים. אז שש בבוקר נשמעת לי שעה סבירה בהחלט. אם הווטסאפ היה משמיע צעקות, אז צעקות הווטסאפ שביני ובין יואב, היו מגיעות עד למאגר ומונעות מהחרמשון לישון.
יואב, כרגיל, חותר להרים את המסך על היום. מבחינתו ארבע בבוקר היא שעה סבבה לגמרי, גם אם טיפה חשוכה. הוא הרי יכול לשמוע את טפיפות רגליו של החרמשון הרדום, ולשוב הביתה מסופק בהחלט, לפני אגל הזיעה הראשון.
