"את המפתחות," "אבל למה, קטי? אני אקח אותו לשטיפה, בחיי," "אתה אומר את זה כבר כל כך הרבה זמן ואני לא יכולה יותר לראות את האוטו שלך ככה," "אז אל תביטי בו," אני ממלמל ביני לבין עצמי וקטי מקשתת את גבותיה לעברי, "אמרת משהו, פיקי?" "לא, לא אמרתי כלום," אני ממהר לענות. "את המפתחות פיקי, יש לי בדיוק חצי שעה לקחת את האוטו שלך לשטיפה, לפני שאני מתחילה את רצף הפגישות שלי להיום," והיא מושיטה את ידה. יופי, עכשיו היא גם רוצה שארגיש ייסורי מצפון, על זה שהיא הולכת להרוס לי את הלכלוך של האוטו. כמה עבדתי על מעטה האבק היפה הזה. אבל היא ממתינה לי עם היד מושטת, ואני נותן לה את המפתחות ונסוג להסתגר בחדר העבודה.
בערב היא מנסה למשוך אותי החוצה, אל האוטו, שאראה כמה הוא נקי, ולא מבינה למה אני מסרב. "פיקי, בוא תראה כמה הוא יפה עכשיו. אפילו שילמתי תוספת בוץ." אאוץ', זה כואב, ואני עוד יותר מתעקש שלא לצאת והיא מניחה לי ולעגמומיות שלי. מיכה מתקשר, "נו, מה מחר?" קולו עולץ, כמו אין דאגות ומכוניות נקיות בעולם. "אני לא יכול מחר, מיכה. האוטו נקי מדי. אולי אצא לסיבוב רגלי סביב הבית." אני מדמיין אותו מהנהן בראשו בחמלה ואני מתמלא ברחמים עצמיים והולך לישון, אחרי הפגנה רגועה מדי.
יופי, עכשיו היא גם רוצה שארגיש ייסורי מצפון, על זה שהיא הולכת להרוס לי את הלכלוך של האוטו. כמה עבדתי על מעטה האבק היפה הזה. אבל היא ממתינה לי עם היד מושטת, ואני נותן לה את המפתחות ונסוג להסתגר בחדר העבודה.
