אוי, התסכול. כשהראיתי לו את הצילומים של הסיסים, שניסיתי לצלם כשהם מלהטטים מעלינו, הוא הזכיר לי בחוסר סבלנות את הצילום של הסיס חסר הראש, שצילמתי יום לפני, יורה בי מבטים, אולי סוף סוף אמצא את הראש שלי ואזכר. ואולי לזה הוא גם התכוון כשעמדנו מול הפירחון של הקוקייה המצויצת, ששאגה ברעב להורה העורב, והוא פלט ככה בחצי פה, "תראה את הפרזיט הזה, חושב שהעולם כולו שלו, שכולם בשבילו, לא עוצר רגע לחשוב על אחרים". "פרזיט", "לא לחשוב", "על אחרים." יכול להיות שכל אלה היו מכוונים אליי? נו בחיי, מה הקשר פרזיט, מיכה. נכון, מצלמה פה, עדשה שם. אבל נדמה לי שאת כולן כבר החזרתי. גם כן פרזיט. זה פשוט החשבון. מה, הוא לא יודע שקשה לי עם חיסור? אם הוא היה חבר אמיתי, אז במקום להיוולד יום לפני קטי ולהפיל עליי תרגילי חיסור, הוא היה נולד יום אחריה, כי חיבור זה בכל זאת קצת יותר קל, לא? בטח הייתי מצליח לחשב ולדעת שמחר יש לו יום הולדת.
טוב, מאוחר מדי לשנה הזו, הקנית עפה לקנה אחר, ואני צריך לרוץ הביתה ולאחל מזל טוב לקטי, כי היום יומולדת לקטי, אתמול יומולדת למיכה, אתמול יומולדת למיכה, היום יומולדת לקטי.
