הקרקע חבוטה מחום האתמול, שהיכה בה כִּבְשָׁנִי, הותירה חרבה וחבולה. הוא חלחל אל תוככיה ועתה מתאבך ממנה מעלה, אל השמיים האביכים, שם חוגגים הסיסים את חירותם בצרחות נרגשות. רוני ואני רבוצים רדומים על כסאות מתקפלים לגדות מאגר חולדה. השדות מושקים ופני המים מתחילים לרדת בהדרגה. איים נוצרים, מבצבצים מהמים ומתכסים מיד בעשבים ובשיחים, גם במגלנים ובעשרות אנפות, לבניות ואנפיות. רעבתניים כולם, משחרים לטרף. חופית קטנה מסתתרת בצילו של לוחם. ביצנית מנומרת מציצה בנו מתוך הסבך. קורמורנים גמדיים נוחתים וברכיות מפליגות בשורות ארוכות של הורים ואפרוחים.
במיוחד נעימות לעין הלבניות הקטנות, שאצילותן צוננת ואולי צינתן היא שאצילית. כך או כך, לובנן נחמה לעיניים, שכואבות מאור השמש היוקד והבוהק, מסנוורי הקיץ. לבנית קטנה מחוללת לפנינו, כמלאכית בלבן, רגליה כמעט ונוגעות במים, ראשה בשמיים. כנפיה חובטות בעדינות, כמעט ומרפרפות דרך החום, חוצבות בו נתיב מטה, עד לפני המים, שם מקורה השחרחר מלקט דגיג, פיו מלעלע באוויר היבש ועיניו פעורות אל העולם במבט של אימה אחרונה. לובן הלבנית יכול להטעות והיא מתגלה להיות מלאכית של מוות.
הקרקע חבוטה מחום האתמול, שהיכה בה כִּבְשָׁנִי, הותירה חרבה וחבולה. הוא חלחל אל תוככיה ועתה מתאבך ממנה מעלה, אל השמיים האביכים, שם חוגגים הסיסים את חירותם בצרחות נרגשות.
