דילוג לתוכן

שלג צח

מונטריאול, קנדה | 14-18 במרץ 2023

גופי מתמרד, אולי לא מתמרד, רק מתבלבל, מתקשה להחליט אחרי איזו חמה לעקוב, זו שישנה שם, או זו שאינה ממש נמצאת כאן? ולמי לציית, ללבנה שמאירה שם, או לזו כאן, שלוטה בכסות כסופה ועננית? ואילו שעות פעילות לאמץ ואת רצונו של מי לרצות, של השמש לקום ולעשות, או שלו עצמו, ליפול למיטה שדוד מעייפות?

וכך מתגלגל גופי בשעות לא שעות, עייפות כמעט תמידית ויעפת מתמשכת מלווות אותו בכל אשר יפנה, בכל אשר אחליט ואצפר, ובבקרים של מונטריאול, לפני שעותיו של הכנס, אני נע מפארק לפארק, משקיף על מונטריאול ממאונט רויאל, חוצה אותה לרוחב אל הטכנופארק ולאורכה אל הגנים הבוטניים.

הפארקים של העיר מכוסים בשלג ובקרח, שמיה מעוננים, מדי פעם מפריחים שלג, לרבד אותה בעוד שכבה צמרירית וצחורה. הפתיתים צונחים ברכות, לעתים מסתחררים מעט ברוח ואז אני מחולל איתם, נפעם כמו ילד קטן, שהותר רסנו והוא מסתער על הערימות הלבנות, לבנות מהן בובה, או ליצור כדורים למלחמת שלג עליצה. גם אני, כמו הילד, משחק בין הערימות. אמנם לא בונה בובה או מיידה כדורים, רק מצפר ביניהן, שוקע בהן עד לברכיי, מבוסס בשלג, צעד ועוד צעד, מתקדם לאט ומחויך בין מתקני ההאכלה, שם מתרכזים האוצרות המנוצים, המצייצים. הציפורים שולפות בתזזיתיות זרעים מהמתקן, או פולות אותם משמיכת השלג שתחתיו. עורבים אמריקאיים נוברים בשלג, שחור על גבי לבן, ממהרים להטמין את הזרעים העודפים, כמטמון לימי דלות ועוני. חוחיות אמריקאיות, גם צבעם של הזכרים עוד חיוורני כחורף שסביב, מנסות כוחן בפיטפוטי אביב עולזים, אך קולן נשנק מקור. קנדים אמיצים רצים בשלג, בבגדי ריצה צבעוניים ושיער אסוף. קולות צעדיהם הנמרצים נבלעים בשלג, שמעמעם את כלל קולות העיר, אל שקט מנומנם, שפורח ונעלם ברחובות ההומים מאדם. אך בבקרים אני נמנע מהרחובות הסואנים, מתרפק על הפארקים המנומנמים, המעומעמים, שניצתים פתאום במחלפותיו האמוצים של קרדינל צפוני אמיץ. הוא יושב מעליי על ענף שדוף ואפרורי, זוקר את ציצתו, ומשלח את צבעו האדום, כצל שני על פני השלג הצחור.

הפארקים של העיר מכוסים בשלג ובקרח, שמיה מעוננים, מדי פעם מפריחים שלג, לרבד אותה בעוד שכבה צמרירית וצחורה. הפתיתים צונחים ברכות, לעתים מסתחררים מעט ברוח ואז אני מחולל איתם, נפעם כמו ילד קטן, שהותר רסנו והוא מסתער על הערימות הלבנות, לבנות מהן בובה, או ליצור כדורים למלחמת שלג עליצה.

Northern Cardinal
Black-capped Chickadee
White-breasted Nuthatch

עוד ציפורים נאספות סביב מתקני ההאכלה, גם סנאים, שמתהדרים בפרוותם. יש בהם אפורים ויש אדמוניים, ואפילו כמה שחורים יפהפיים, שאינם אלא מופע מיוחד של הסנאים האפורים. הסנאים האדמוניים קטנים מעט ומחרחרי מדון, משמיעים חירחורי מלחמה ורודפים את האפורים, הרחק מהזרעים המזינים. אחת לכמה דקות מתיישב סנאי אפור, שחור, או אדמוני, מתכסה בזנבו, מתחמם ומתהדר בו, לפני ששב הוא למרדף התמידי אחר מזון.

בקרבת מתקני ההאכלה המשקפת הופכת מיותרת. הציפורים הרעבות קרבות כל כך, כמעט למרחק נגיעה. סיטות לבנות-חזה נמרצות וצ'יקדי שחורי-כיפה, קרובי משפחה של הירגזי, מקפצים מהעץ למתקן ובחזרה, משק כנפיהם מרפרף על לחיי סמוקות הקור. הסיטות מטפסות על הגזעים ויורדות בהן, כשראשן מופנה מטה ומקורן הארוך נובר בקליפה המתקלפת. מבטי מלטף את מחלפות הנוצות, ששומרות על הגופיפים הפלאיים האלה חמימים ופעלתניים.

עוד קרדינלים מופיעים, גם שתי נקבות חלודיות. הזכרים מבעירים את עצי האדר העירומים בשלהבות אדומות, שמחוללות ברוח הקלה. גופי מעופף אל פרגות במדבר, אל קטי בחולצתה האדומה. עוד פתיתי שלג רוחפים מטה בדומיה, וגם הם אינם מצליחים לכבות את תבערת הקרדינל, לעמעם את יופיו המהפנט. את הדומיה העמוקה מפרים קרקורים עמומים, שריטות חרישיות. אני מסתובב ומוצא עצמי מוקף בעדר אדיש של הודני בר, שחולפים אותי, כמו לא הייתי שם. אני כורע בשלג ונותן להודנים הגדולים לשטוף אותי בזרימתם האיטית והקדמונית. הם במרחק נגיעה, נחושים להגיע לעושר השמור להם מתחת למתקני ההאכלה. מקוריהם העוצמתיים מתנפנפים מעל לכתפיי, מימין ומשמאל, עד שהזרם שוטף אותי וחולף. העדר מנקר בזרעים, ממשיך בדרכו ונבלע ביער, כאגדה שמעולם לא התרחשה, כרוחות רפאים שהתממשו בשלג ונמסו בפניו.

בקרבת מתקני ההאכלה המשקפת הופכת מיותרת. הציפורים הרעבות קרבות כל כך, כמעט למרחק נגיעה. סיטות לבנות-חזה נמרצות וצ'יקדי שחורי-כיפה, קרובי משפחה של הירגזי, מקפצים מהעץ למתקן ובחזרה, משק כנפיהם מרפרף על לחיי סמוקות הקור.

Wild Turkey
Eastern Gray Squirrel
Eastern Gray Squirrel. Black morph

נקר מצויץ אדיר ממדים, שחור, לבן וציצית אדומה, הולם בגזע עץ האדר. גופו קופא ורק ראשו נע קצובות קדימה ואחורה, ממהירות תנועתו מתערבבים צבעיו למעין טלאי מרובב. מקורו ננעץ בגזע ונרתע, מעיף שבבי עץ מעורבים בנתזי שלג לבנים. הלמותו מהדהדת בין העצים, עד שנבלעת בשמיכת השלג המתעבה. שני נקרים קטנטנים ונקר גדול יותר–דאוני והיירי וודפקרס–נוחתים על מתקנים ייעודיים להם, מעוצבים כגזעים. הלמות מקוריהם חרישית ביחס לעוצמתו של הנקר המצויץ, כמעט וחלשה. הם שולפים את לשונם הארוכה, ששולפת עבורם זרעים מהמתקן, עיניהם מלאות חיות ונצנוצי שמחה. שתי תוריות אמריקאיות חבוקות מנסות להתחמם ולישון, מתהפכות על משכבן בשל תיפוף הנקרים.

ומתחת למתקן נוסף, נאספים גיבתוניות עצים אמריקאיות ויונקו שחורי-עין, שאוהבים לנתר בשלג ומוסיפים לו מגווניהם, אלו החמימים אדמוניים של הגיבתוניות ואלה הכהים של היונקו. הם מנתרים בשלג, מותירים בו את עקבות רגליהם הזעירות, שמעטרות אותו כאיור מינימליסטי, שמקיף עלה של אדר, שצנח לשלג וטרם כוסה בו. גיבתונית תאוות ניקיון נכנסת לפלג מים, שניעור מתרדמת החורף שלו ונמס לשלולית צוננה. היא רוחצת בה, משתכשכת, מתיזה טיפות קרות לכל עבר, מתנקה לקראת אביב, שיבוא בקרוב, אך אך אחרי שאחזור לחום הארץ, שישיב מעט חיות לגופי.

American Red Squirrel
Pileated Woodpecker