דילוג לתוכן

הקפה של אייל

קפה עם אייל בנאות חובב | 17 בפברואר 2023

ובדיוק כשרן חשב שהוא חווה את כל שניתן לחוות בנאות חובב, מגיע הג'יפ של אייל בדהרה. לא צפר כאייל יחמיץ את ההזדמנות להעביר צפר מתחדש כרן טקס טבילה. אני יורה מבט זועף במיכה, "אמרתי לך שצריך להכין את הקפה לפני שאייל מגיע. אבל לא, מה פתאום. אתה צריך להספיק עוד עפרונן ועוד גבעה, ועכשיו תראה למה גרמת". לפחות הוא חש מעט אשמה. רן מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל לא יודע מה. הוא מעביר מבט מבולבל ביני לבין מיכה לבין הג'יפ הממהר של אייל. עד עכשיו הוא דווקא נהנה מאוד. חיוכו עוד נוהר מעונג המפגש בעפרוננים גמדיים. איך אפשר שלא. עשרות מהם זמזמו מעלינו ורקדו את מעופי הראווה, ממטירים עלינו אושר, שכמותו מצוי רק פה, בנאות חובב, בינות לחמדי המדבר, הקונכיות המלבינות והניחוחות התעשייתיים. גם הגשם נתן אותותיו השנה. שני עצי האשל נראים פחות מרוטים מתמיד, המדבר מתחיל להוריק ואפילו נצי-חלב דקי-עלים מלבינים בדואט כלולות עם הקונכיות. ובינות לכל אלה, העפרוננים. הם רצים, רודפים, מצרצרים, משחרים מזון וטוב.

רן מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל לא יודע מה. הוא מעביר מבט מבולבל ביני לבין מיכה לבין הג'יפ הממהר של אייל. עד עכשיו הוא דווקא נהנה מאוד. חיוכו עוד נוהר מעונג המפגש בעפרוננים גמדיים. איך אפשר שלא.

עפרונן גמדי
כוס החורבות

אז רן מבולבל, לא מבין מהיכן התיישב המבט הזועף על פניי פתאום. אבל אני יודע. מניסיוני הכואב אני יודע את שעומד להתרחש. ובאמת שניסיתי להצילו מטקס הטבילה הצפרי הזה, שאין ממנו הצלה. כי הנה אייל עוצר בחריקת בלמים, מרעיף על כולנו חיוכים, ורן משיב לו חיוך מהוסס, נקרע בין הטוב השופע מאייל לבין המבט המיוסר והמזהיר שלי. אייל מתקרב אלינו. בידו התרמוס, שצבעו ירקרק חולני. איך לא יהיה חולני, כשהוא מלא עד גדותיו בנוזל הזה, שאייל מתעקש לקרוא לו קפה, והעולם טרם מצא לו הגדרה ממצה ומוציאה, הגדרה שתקלע למהות החמקמקה והלא ברורה שלו. כי אכן יש בליבתו מעט קפה. יש בקרים בהם היא אפילו ניתנת לאבחנה. אבל הליבה מוטבעת בריבוא של טעמים, שאינם מתיישבים, כמו בננה, מטעי סוכר, ומעט מסמטאותיה של באר-שבע, שהארומה שלהן, דומיננטית אף מזו של הניחוחות התעשייתיים, שמטביעים אותנו בצחנתם.

אז רן מבולבל, לא מבין מהיכן התיישב המבט הזועף על פניי פתאום. אבל אני יודע. מניסיוני הכואב אני יודע את שעומד להתרחש. ובאמת שניסיתי להצילו מטקס הטבילה הצפרי הזה, שאין ממנו הצלה. כי הנה אייל עוצר בחריקת בלמים

נץ חלב דק-עלים
נץ חלב דק-עלים בדואט כלולות עם קונכיה

אייל מברך אותנו לשלום, מוזג מעט מהנקטר לכוס שהוא שולף מהיכנשהו ומושיט לרן באצילות את המנחה. הוא גם מוסיף התעטשות קלה, בשביל האווירה והביומסה, שצפה על פני הכוס, משנים של שוטטות בנאות חובב. כוס חורבות מביט בכוס המהבילה בשאט נפש, נעלב בשם בני מינו ועף למקום בו מעריכים כוסות, כוסים וטעמים טובים. אייל מתעלם מאקט המחאה הינשופי, כמו גם מעיניי, שמשגרות אזהרות לעברו של רן. אני לא יודע אם הוא ישרוד את הטבילה מחדש. ארבעים שנה הוא לא ציפר, למה זה מגיע לו? אבל אייל בשלו: "שתה, רן, שתה. ברוך השב לעולם הצפרות. לחיים!" ורן, תמים שכמותו, לוגם מהכוס ואני רואה איך שמחת החיים ועליזות העפרוננים מפעפעת ממנו והלאה. וככל שהטעמים מתרבדים בקרבו ופניו מחווירים ומתכרכמים, כך מתרחב חיוכו המאושר של אייל, ומרווה את המישורים שסביב.

נאות חובב. צילם מיכה