דילוג לתוכן

קרה בירושלים

נחל כוס | 13 בפברואר 2023

קרת ירושלים מרדימה את נחל כוס, מערסלת אותו לשנת חורף, תחת אגלי טל, שקפאו בצינת הלילה. מטווים משותפים של זחלי דובון הקורים מתנצנצים מגושישי הקרח, מחזירים את אור השמש החיוורנית בקשת של צבעים, שמהדהדת את האור החורפי, שמחה בו ומשחקת איתו. הזחלים שוכבים בקיפאונם כפקעת הדוקה, חסרת תנועה. בהדרגה, ככל שצינת הלילה מתמתנת אל כמעט חמימות יומית, ניעורים הזחלים לתחייה, נעים לאט, רוחשים כגוש פרוותי שמלופף בתוך עצמו ומתפתל אל תוך עצמו בפיתולים מעודנים ואז בהתנחשלויות מתחזקות. זרימה מתפתלת ומתמשכת. הפקעת בולעת אל קרבה זחלים שמשתחלים אל תוכה ומקיאה אחרים, משנה צורתה ומשמרת אותה, בעת ובעונה אחת. כל זחל רוטט ומזדחל, מרעיד את הגוף ההדוק, את הפקעת שהולכת ונפרמת. השמש נוגסת בגושישי הקרח מבחוץ והזחלים כמו מכרסמים אותם מבפנים, עושים שמות בגושישים הצוננים והמתנצנצים, ועושים דרכם במתינות איטית, אל מחוץ למטווה המשותף; מתפזרים ונעים דרך קשת הצבעים אל העשבים המטוללים, שממתינים להם להיאכל.

בהדרגה, ככל שצינת הלילה מתמתנת אל כמעט חמימות יומית, ניעורים הזחלים לתחייה, נעים לאט, רוחשים כגוש פרוותי שמלופף בתוך עצמו ומתפתל אל תוך עצמו בפיתולים מעודנים ואז בהתנחשלויות מתחזקות. זרימה מתפתלת ומתמשכת.

עלווית חורף

ראשים מושפלים של כלניות, שבוהקות בשני, מזדקפים לקבל את פני השמש שעולה, גם על עלי הכותרת הסמוקים מתנוצצות הטיפות הקפואות, והפרחים הנפתחים מפקירים אותן לליטופה של החמה, שמפשירה אותן ומפוגגת אותן. הטיפות מתאדות ומותירות אחריהן את אדמומיותם של הפרחים רעננה ובוהקת, כמו עלו הם מהרחצה, כמו גם הבוקר הזה, שמתנער רענן מהקרה של שחר פברואר ירושלמי. סבכי שחור-כיפה מיטיב כיפתו על ראשו. עלווית עושה אהבים עם פרחיו של עץ שקד, ממהרת זערורית ותזזיתית לאורכם של הענפים, בין הפרחים והניצנים, משרבבת את מקורה עמוק אל תוככי הפרחים, אולי ללקט חרקים קטנטנים, אולי את האבקנים, כך או כך מלבין מצחה מאבקנים. נופו של העץ קרח, רק הפרחים מלבינים בין הענפים העירומים. עוד שתי עלוויות נוחתות על העץ, מצטרפות אל העלווית הראשונה, למעשי אהבהבים בין עץ וציפור, וצפר אחד שצופה במראות בהנאה גלויה.

אדום-חזה מטפס מסבך הקיסוסית, שלפתה נופו של עץ עטוף. הוא מגיח מהמעבה ושר אל העולם. שירתו מפכה חלילית וצלולה באוויר הצונן, מסתלסלת באור הירושלמי הצלול, מציירת בו מהלכים מלודיים פתלתלים. הוא רואה אותי וצולל אל תוך הסבך, נעלם בו להסתתר. לרגע מאירה מתוך הסבך חלודת חזהו, ואז נבלעת היא בצללים. צבי רוהט במדרון ממול, חוטמו מרטיט בחרדה. חוגלה מהדסת בין סלעים, נובחת לחברותיה אזהרה. נימפית חורשף ניתקת מהקור החורפי וצונחת אליו שוב, בכבדות של כנפיים שכשלו.

ראשים מושפלים של כלניות, שבוהקות בשני, מזדקפים לקבל את פני השמש שעולה, גם על עלי הכותרת הסמוקים מתנוצצות הטיפות הקפואות, והפרחים הנפתחים מפקירים אותן לליטופה של החמה, שמפשירה אותן ומפוגגת אותן.

אדום חזה
כלנית

להקה של עורבים אפורים, מחליפה את העננים שהתפזרו, ומחשיכה את השמיים באברותיהם הכהות, בצלליותיהם המלהטטות. על הבוקר שהתבהר לשקיפות, יורד מסך של אביכות עורבית, מאיים לבלוע את צבעיו של דוחל שחור-גרון. באין דורס להתעמר בו, מתגודדים העורבים ומתריסים זה מול זה. הנחל מתמלא בקריאותיהם, שמחרידות את השקט. כוס שנחבא עד כה מאחורי גוש סלע, קד בעצבנות, זוקף וכופף בקצב את ראשו, עוקב במבטו הצהוב אחר עורב קרוב ומאיים. לבסוף בוחר הכוס להימלט, נורה ממחבואו, ככדור תותח מעוגל וכבד. הוא פולח במעופו להקה של פפיוני שדות צייצנית וקורע את מסך העורבים, מפיצם לכל עבר והשמש מפציעה שוב, להאיר על ירושלים.

כוס חורבות