אנו פוסעים מחצר המנזר הדל אל תוככי היער, יורדים בו לפינה של נחל, בה טובלים האלים וצוהלים, לועגים למאמצים לגרשם. בריכות מים זכים מוארות בטורקיז, ששב ומנצנץ מחלוקים עגלגלים, שמרחשים בתחתיתן; מרחצאות אלים צלולים, מפלי אלות צוננים והמוני נימפיות, פרפרי הרים יפהפיים, שעל כנפיהם הצבעוניות מעופפים האלים. שלוש כיתמיות פנינים רודפות זו את זו בחמת זעם חייתית, מסתחררות בכתום בוער על רקע הירוק רענן של היער. אחת מהן מתיישבת לרגע על פרח ובעירת הכתום נרגעת ומשרה שלווה עמוקה. נימפית משוננת נוחתת על עץ, הופכת אחת עם קליפתו, וממריאה להימלט ממורא הכיתמיות וזעמן. נימפית סרפד, שחור עמוק חולק את כנפיה עם אדום ולבן, חגה סביב לבריכה, להרף נעלמת מעל לטורקיז המים, להרף ניצתת בצבעיה הפנימיים, החבויים. שלוש נימפיות חורשף משחקות תופסת. מרדפיהן נראים תמימים, פחות חורצי גורלות משל כיתמיות הפנינים. הן אף מוכנות לחלוק את צופו המתוק של פרח יחיד, ומתמרנות עליו בשיווי משקל להטוטי. ומתוך השקט של כנפי הפרפרים, בא גועש וסוער צבע השני של נימפית הטווס. היא מנופפת בכנפיה, מעפעפת בעיניים הקרועות בהן, שיש בן מין הסגול האלילי והלוהב, שמבטל כל יומרה לצניעות, כל שמץ סגפנות, שמנסה לשמר המנזר המתפורר.
ניצוצות אלים מצחקקים גם מדבורות עצים פרווניות ומעש הברודן, שצבעו שחור מתכתי מנוקד בלבן ואדום. יקרונית נוחתת על הסלע שמקיף את הבריכה, מחושיה נמתחים מעלה מעלה, מגששים ורוטטים. צפרדעים שוחות בבריכה, או נחות מקרקרות בשוליה, אחדות אפורות ואחרות צבעוניות, גחונן מוכתם בכתום בוער. שפירית סיירן כהה מפטרלת מעל לראשינו ותכשיטיות נחות על שיחי הפטל, צבעיהן מפזזים בשמחת חיים אלילית. נחליאלי זנבתן מתבונן בשפריריות הלוהבות ומרטיט את זנבו בתאווה רעבתנית. נחליאלי לבן מהלך בנחת, לאורך הנחל. אנו מתלבטים, אך קסמם של המים הצלולים, אינו מקבל לא כתשובה, ואנו צוללים אליהם לטבילה קצרה ומקפיאה, לפני שנמשיך הלאה, במעלה ההר.
מרחצאות אלים צלולים, מפלי אלות צוננים והמוני נימפיות, פרפרי הרים יפהפיים, שעל כנפיהם הצבעוניות מעופפים האלים. שלוש כיתמיות פנינים רודפות זו את זו בחמת זעם חייתית, מסתחררות בכתום בוער על רקע הירוק רענן של היער.
