כמה דקות של חרדה חולפות, אך לפני שאני מספיק לנסות את מזלי עם קטי או נמרוד, רוני חוזר. אנחת רווחה עולה ורוני, שנשמע מאוד ענייני, מורה לנו לעלות לאוטו, "יאללה, תיכנסו כבר לאוטו וניסע. היונים כאן, ממש מעל לתל." אנחנו מזנקים לאוטו, מתמלאים תקווה ושוכחים רגעית מהרעב ומהחרדות. רוני לוחץ על דוושת הגז ואנחנו מזנקים במעלה כביש 899 אל עבר פילבוקס, עליו נחים בנחת שלושה עורבים וארבעה קאקים. הם לא טורחים להיבהל מאתנו ואנחנו לא טורחים להתרשם מהם, כי שלושתנו עסוקים מדי בלסרוק מאומצות את שטחי המרעה שתחתינו, עד שלהקת יונים פורחת ומרגיעה אותנו. אלו היונים הנכונות, המבוקשות, עם הראש הקטן והמסגרת הכהה סביב הכנפיים, שבתוכה משתלבים היטב אפור ולבן: יוני עצים. כמה עשרות מהן. מעודי לא ראיתי כמות כזו של יוני עצים. הן חגות מעט מעל לנקודת המרעה, תופסות כיוון ועפות אל שטח המרעה הצפוני.
אנחנו נכנסים למכונית, מפקירים את עצמנו בידיו של רוני, שֶׁכִּכְלָל משכיל לשמור על כללי התנועה, לפחות על החשובים שבניהם. כי איפשהו, מתחת להררים של ציוד הטיבוע, בטח חבוי פח האשפה, שמחויב על פי חוק להימצא בכל מכונית. על כללי תנועה אחרים רוני שומר קצת פחות. אבל אנחנו מגיעים בשלום, יורדים מהמכונית ומתחילים ללכת לכיוונה של נקודת הנחיתה של היונים. רוני נשאר במכונית לפנטז על חומוס, מנוחה וקוקיה ירוקה. מיכה ואני מתקדמים לאורך גדר המרעה. עוד להקה של יוני עצים מגיעה, נוחתת ומסייעת לנו לאתר את אזור הרעייה, שם מסתובבות בהרמוניה יוני עצים עם קאקים וקיוויות מצויצות. אני מסתנוור מהכמות ומותיר את ההערכה למיכה, שפוסק 200 יונים, והן, כמו כדי לאשר את הערכתו, פורשות כנף וממריאות מתואמות למחול אווירי, פעם מציגות את חלקן העליון ופעם את התחתון, פעם הן אפורות כְּמַעֲטֶה העננים שמעל ופעם סהרים משתלבים של שחור, אפור ולבן. ובעיקר הן מסנוורות ומהפנטות, כי מי חשב שנראה כל כך הרבה יוני עצים מבצעות להטוטים אוויריים, להטים אווריריים?
ורק כעת, לאחר המחול היונתי, אנו מרשים לעצמנו לקרוס ולהיכנע לרעב ולעייפות. אנחנו יורדים לכביש 90, להתערות בציביליזציה ובפקקיה, וחצי שעה מאוחר יותר, על צלחות של חומוס מהביל, ממשיכים עוד לעכל את חוויות היום.
