מהקרקע עולות פתילות מדבר, מחוללות השמיימה כסנה לא בוער. אזוביונים פורחים בדלילות ובדלות מדברית. עץ יבש שנסחף במבול עתיק יומין, נעצר על ראשו. גדמי שורשיו בשמיים וענפי נופו נטועים כחופה הפוכה, נעוצים בסחופת הצפחה. מבין בדיו היבשים משתרגים שיחים קוצניים, כשמלת כלה מעוטרת שַׁיִת. מושית מנצנצת באדום, בורקת כתכשיט מתוך אפרוריות העננים, מתוך הירוק החיוורני של שיח כמוש. היא מהלכת לאורך הגבעול, סבה סביבו, תרה כנימות ללחך. ברקע שחור-זנב צונח מעץ שיטה אל בין החלוקים, פורש את זנבו כמניפה שחורה, סוגרו ונעלם בין הגוונים האפורים של החלוקים.
אנחנו ממשיכים בנחל, הולכים מישורת לישורת, מזווית לזווית. הנחל מטפס במתינות. כמעט מבלי משים, אנו מוצאים את עצמנו בנקודת גובה, שצופה על מפרץ אילת ועל נחל שלמה. באופק, מתרבדים ההרים בגוונים שונים של תכלת ואפור. קרוב יותר, בהישט יד כמעט, נשלטות סוואנות קטנות בידי שיטות, ומתוך צוקי גרניט מבצבצים צבעים בהירים, מרבצים של שלווה, של אוצר מדברי.
מהקרקע עולות פתילות מדבר, מחוללות השמיימה כסנה לא בוער. אזוביונים פורחים בדלילות ובדלות מדברית. עץ יבש שנסחף במבול עתיק יומין, נעצר על ראשו. גדמי שורשיו בשמיים וענפי נופו נטועים כחופה הפוכה, נעוצים בסחופת הצפחה.