זוג רחמים מגיע מדרום וגולש צפונה לאורך המצוק, קרוב לזוג הבזים. הקרבה של הרחמים מעוררת בבזים השחורים רוח לחימה והם ממריאים אל השמש והצללים שלהם מקבלים חיים משל עצמם, חיים להטוטניים, תוקפניים ואקרובטיים, וקיר הקירטון העצום הוא כמו מסך ענק, עליו מוקרנת מלחמת הצללים והצללים של הבזים צוללים בכנפיים ארוכות ומשוכות אחורה, מסתערים על צללי הרחמים, שנראים אל מולם כמעט מגושמים כשהם ממשיכים לאיטם במסלול הישר לאורך המצוק, מלווים בשני הלוויינים הקטלניים הללו, שמסתחררים סביבם, שולחים בהם רגליים ומקורים וקצות כנפיים, שבניע קל משליכים אותם לעוד מסלול סביב הרחמים; זוג צללים צנומים, זריזים, מזרי אימה ממש, עולים ויורדים. לפעמים אחד הצללים חורג ממסך הקירטון אל השמיים ועל הרקע התכול הוא הופך לבז ממשי ושחרחר, והוא עט מטה וצולל ושוב הופך לצל על מסך הקירטון, לעתים הוא כך ולעתים כך, כתם צל על רקע הקירטון, נוצות כהות על הרקע התכול, עולה, יורד, חג וסב. והרחמים מוסיפים ומתרחקים, לוקחים עימם את צלליהם אל קיר קירטון אחר, ובמקומם בא נשר, אף הוא מצויד בצלו, ובאדישות כבדה הוא דואה לרוחבו של המצוק, עד שהוא מוצא מדרגת סלע כלבבו, בולם את מעופו בפרישת כנפיים עצומות, ושולח את רגליו מטה וקדימה ונוחת לנוח, כל כולו התעלמות מההמולה הבזית שסביבו.
פקחית של השמורה מצטרפת אלינו ושלושתנו צופים בבזים ובתמרוניהם וכשהזוג נוחת, ממהר הזכר לנצל את המומנטום ואת הריגשה הגועשת ועולה בחטף על גב הנקבה, כנפיו מנפנפות בסערת ניצחון כפולה. ואני מתמלא בשמחה וגם בגאווה קצת מטופשת בהצלחתה הלא צפויה של התכנית לא תכנית שלי, ושוב אני משלים עם זה שהצפרות שלי היא מעיקרה סכלות וקורט של מזל.