אז איפה הבעיה אתם שואלים? או, באמת חיכיתי שתשאלו. הבוקר, כשציפרנו יחד בחוף פלמחים הרטוב מגשם מפתיע, לומדים את המצלמות החדשות, פתאום ראיתי (וזה לא שבדקתי בציציותיה של המצלמה, חלילה וחס), ששלו נוצצת יותר בגשם ויש לה מין זיק בעדשה. איכשהו, גם כשהוא כבר מעניק לי מצלמה לכאורה כמו שלו, הוא מצליח ששלו תהיה נוצצת יותר, שיקית יותר, עם זיק. אל מול שלו, המצלמה שלי, חדשה ככל שתהיה, נראית מעט כבויה, חסרת מוטיבציה ורצון. שוב פעם הוא עבד עליי. ואני יודע מה אתם אומרים עכשיו: איך הוא מעז, החצוף הזה? גם קיבל מצלמה במתנה וגם מתלונן. אז זהו, שפה הטעות שלכם, לפחות אחת מהן. המצלמה שקיבלתי ממיכה אינה מתנה. עבדתי רבות כדי לזכות בה. נדנדתי לו ונדנדתי, וגם כשהוא כעס ואיים המשכתי לנדנד. ושלא תחשבו, זו עבודה קשה לנדנד, במיוחד למיכה, ובמיוחד כשאתה מת לצפות בכל העלוויות הנדירות הללו שחגות סביב ראשו, אבל אין לך זמן אליהן, כי אתה עובד בלנדנד. אז אחרי שנתיים או שלוש של עבודה מאומצת כזו, באתי על שכרי וזכיתי במצלמה החדשה והספקתי מעט לשמוח בה. עד עכשיו, כשראיתי ששוב הוא עבד עליי, ושמר לעצמו את המצלמה הנוצצת, האנרגטית, עם הסטייל, והעניק לי אחת קצת שמוטה ומאוד עייפה.
איכשהו, גם כשהוא כבר מעניק לי מצלמה לכאורה כמו שלו, הוא מצליח ששלו תהיה נוצצת יותר, שיקית יותר, עם זיק. אל מול שלו, המצלמה שלי, חדשה ככל שתהיה, נראית מעט כבויה, חסרת מוטיבציה ורצון. שוב פעם הוא עבד עליי.
