יגאל ודודו כבר עם הלימוזה ומכווינים אותנו אליה. אנחנו מתקרבים, אך עוד רץ מגיע והיא נבהלת ועפה. אני מתחיל להבין את התסכול של שלומי. הלימוזה עפה צפונה ונוחתת רחוק. אנחנו ממשיכים אל עבר אי היונים, שם שוב ממתינים לנו יגאל ודודו, הפעם עם השחיינית. אנחנו מתקרבים באיטיות, יורדים לכריעה ואז לזחילה. עם כל הרצים סביבה, אנחנו הצרה הכי קטנה שלה והיא בוחרת להתעלם מאתנו ולהתעסק בשיחור מזון. השלולית מאוד רדודה והיא בקושי מצליחה לשחות בה. היא בעיקר הולכת, משיטה את מקורה ימינה ושמאלה והסרטנונים נשאבים לתוכו. אנחנו מתקרבים עוד ומתחפרים בחול. אני משקיע את המרפקים עוד ועוד בחול, כדי שהעיניים שלי ושלה תהיינה באותו קו גובה. החול נדחף לצדדים, נדבק לחולצה ונשפך פנימה, אל תוך המכנסיים והתחתונים. אני נצמד לקרקע עוד והחול נגרס בשיניים ונערם על העדשות. הררים של חול, לח יותר ולח פחות. יגאל ודודו משועשעים. אני מבין אותם. גם אני הייתי משועשע, אלמלא הייתי מרוכז בשחיינית, שמרוכזת בסרטנונים. הצוואר נמתח ומתקפל בתנוחות לא סבירות. העורף מכאיב. גם ערימות החול מתחילות להכביד בתחתונים ובמכנסיים. צפר בהפרעה.
הלימוזה חוזרת מצפון, נוחתת למנוחה לא שלווה. ראשה מופנה לאחור, מונח על גבה. מקורה הארוך שקוע ברכות נוצותיה. עין אחת שלה נותרת פקוחה, עירנית, עוקבת אחר ההפרעות הקרבות. זנבה נע לצדדים, הגב עם הזנב, הראש עם הגב, ומבטה מלווה את זנבה. גם במנוחתה אין בה טיפת נינוחות. לא בחוף הזה. רץ מגיע מצפון ושולח אותה לעוד סיבוב במרומים.
אני משקיע את המרפקים עוד ועוד בחול, כדי שהעיניים שלי ושלה תהיינה באותו קו גובה. החול נדחף לצדדים, נדבק לחולצה ונשפך פנימה, אל תוך המכנסיים והתחתונים. אני נצמד לקרקע עוד והחול נגרס בשיניים ונערם על העדשות.
