דילוג לתוכן

החולות של גבולות

הפלגה בחולות | 22 ביולי 2022

החול נושם את החום, שואף אותו אל קרבו ופולטו בנשיפות מתונות והבילות. אדי החום מיתמרים מהקרקע הלוהטת, מערפלים את המרחבים החוליים, מטשטשים את מתארי המדבר ומאיירים אותו לים מתערסל בחמה. לנהיגה יש איכויות של הפלגה והמכונית משייטת בים האדים העולים מהקרקע ומחוללים לרקיע. היא פולחת את החול, כמו היה גלי גיבוע, והוא שוקע מתחת לגלגלים ושב להתנחשל במרחבים נטולי הגבולות. מדרום לנו נמצא אולי הגבול עם מצרים, זה עם עזה כנראה ממערב. אך מהמקום בו אנו מצויים, אלו הם גבולות לא מגבילים, כמעט ערטילאיים, מלבד שמות של צירים צבאיים, שחורצים רצוא ושוב את המישורים הנרחבים.

אנו משייטים על גלי החול, חולפים על פני דיונות ותלים נקובי מחילות מסתוריות. את פתחיהן מעטרות עקבות של רגלי מכרסמים וזנבות זוחלים. רודפים ונרדפים בדרמות ליליות. חיפושיות שחורות חוצות את הדרך בריצה, רגליהן הדקיקות דוחפות אותן מעלה מחום החול וקדימה, הרחק מסכנות אורבות. באמצע הנתיב מבאיש פגר של קיפוד חולות. בין קוציו וקרביו מתרוצצות נמלים סקרניות ורעבות. נשל של זעמן פוער עלינו לוע, באיום נטול שיניים. נימפית חורשף נודדת משממה לשממה.

החול נושם את החום, שואף אותו אל קרבו ופולטו בנשיפות מתונות והבילות. אדי החום מיתמרים מהקרקע הלוהטת, מערפלים את המרחבים החוליים, מטשטשים את מתארי המדבר ומאיירים אותו לים מתערסל בחמה.

רץ מדבר
רץ מדבר צעיר

על שיח מתנן ניצב פרחון של חנקן גדול, נטוש בכל המרחבים החמים והרחבים. הוא מניף את זנבו, מלשלש ועף אל שיח רחוק יותר. בדרך, הוא קוטף מהאוויר חרק מעופף. על שיחים אחרים עומדים שרקרקים ירוקים, משרקרקים ומתצפתים. מדי פעם מזנק אחד מהם, מתמרן, מפתל את גופו ללכוד חרק, וגולש מטה, לנחות שוב על השיח. סנוניות רפת ומערה משייטות בסמוך לפני הקרקע, צפות על האדים ההבילים, צוהלות ומתמרנות בין הדיונות והשיחים. אנו מזיעים וממשיכים להפליג במרחבים נטולי הגבולות, חותרים דרום מערבה, ללא יעד מוגדר. גרגירי החול משמיעים קולות גריסה, במחאה על מנוחתם שהופרעה.

על הדיונות, דוממים עדרים של צבי הנגב. קבוצות של נקבות רועות עם עופרים צעירים וזכרים מהלכים ביחידים או בצמדים. גופיהם מתהבלים בגלי החום שעולים מהקרקע, קרניהם מתקשתות לנבלים מקראיים. שני זכרים של צבי ארץ-ישראלי קופאים על עומדם, עוקבים אחרינו במבטם. גופיהם נארגים זה בזה ויוצרים יצור אחד, מוזר, דו ראשי. ואז, באחת, הם נובחים, מתפרדים ופורצים בריצת אמוק דלגנית אל מעבר לדיונה, שרישומיה מיטשטשים מבעד לעוד אדים מיתמרים.

על הדיונות, דוממים עדרים של צבי הנגב. קבוצות של נקבות רועות עם עופרים צעירים וזכרים מהלכים ביחידים או בצמדים. גופיהם מתהבלים בגלי החום שעולים מהקרקע, קרניהם מתקשתות לנבלים מקראיים.

צבי ארץ-ישראלי
חרדון חולות
חרדון חולות

משני עברי הדרך רצי מדבר משחרים מזון, בקבוצות של שלושה ושישה; זוג הורים מטופל באפרוח, או שני זוגות ושני אפרוחים. מתחת לאחד השיחים מנער אפרוח את נוצותיו, מנסה להשיל מעליו את החום והחול, שדבקו עד בו עד לשד עצמותיו. בסמוך לו, עטוף באפלולית של שמיכה עשבונית ויבשה, משגיח בחשש אחד ההורים. הוא קד ומדרבן את האפרוח להתרחק מאתנו, מלווה אותו בריצה מהירה. אפרוח נוסף עומד, בצדודיתו אלינו. כל כולו עונג מעודן. מבטו בליל של סקרנות ויראה. לרגע גוברת עליו סקרנותו והוא נועץ בנו את מבטו, שוקל להתקרב ולבחון אותנו, ואז גובר בו החשד, מנתקו מחבלי הקסם שקשרוהו אלינו והוא מתרחק בריצה שפופה. הוריו המתינו לו, מעט רחוקים, ויחד הם ממריאים ועפים, חושפים את הכתמים השחורים בכנפיהם.

עוד צבאים ועוד רצי מדבר. אנחנו עוצרים ויורדים מהמכונית, מבוססים בחול, מחפשים שיח להסתתר מאחוריו ולתת לרצי המדבר להתקרב. על צל אין מה לדבר. לא בשעה הזו, לא בשמש הקופחת. מיכה מבחין בחרדון פרוש על שיח, פשוט איברים. בדממה קדמונית הוא מתמסר לשמש, שלוטפת את קשקשיו. אנו קרבים אליו בהליכה כפופה ואיטית. זה חרדון חולות. הראשון של שנינו. אנחנו ממשיכים להתקרב והוא נותר פרוש על השיח, פשוט איברים, טופריו לופתים את שלדי הגבעול הקוצני. עוד צעד ואני יורד לשכיבה וממשיך לזחול לכיוונו. אני מחליף לעדשת מאקרו. עין אחת שלו נעוצה בי, השנייה שלוחה אל המרחבים האינסופיים. בסוף נמאס לו, הוא יורד מהשיח בניתורים מהירים ורץ למחילתו, בעקלתוניות מעט משעשעת. מהבהלה הוא מתבלבל ורץ לעברי, מגיע אליי ומתחפר מתחת לי. הבליטות הקרניות שלעורו מדגדגות אותי. אני מתפתל ומצטחק. הוא מתחתר מתחתי, מתחפר ומדגדג. אני ממשיך להתפתל, להתגלגל מצחוק. החרדון מבין שזו מחילה מוזרה מדי: חיה, נעה וקולנית. הוא נבהל ויוצא מתחתיי בריצה מהירה ופתלתלה, מנער מעליו את החול ואת הזרות האנושית ונעלם במחילתו האמתית. היא חבויה מתחת לשיח, חפורה בחול, שממשיך לשאוף לקרבו את החום ולנשוף אותו במתינות שמתעלמת מקיומנו.

רץ מדבר צעיר