חצי שעה עוברת. אני קם וחוזר בדרך הידועה, מצפה לאותם דברים רגילים, אותן ציפורים שאולי החמצתי בדרך לבריכה, כמו שת לבן ומעופף של עורבני, נביחה של חוגלה, שריקה של כרוון ומגלן תורן. ואכן, הכל כמצופה, גם חוחית על חוח עקוד, פניה האדומים נעוצים בתפרחת הצהובה, כל כולה אכילה. אך אז מפתיע אותי פרחון של חנקן גדול, חולף על פניי במהירות ומזכיר לי שלא הכל ניתן לצפות בצפרות, אפילו לא בצפרות יומיומית ושגרתית. ולפני שאני מספיק לעכל את נוכחותו, משהו נוסף מתרומם ומתרחק ברפרוף מהיר, ציפור קטנה וזריזה, והיא נעלמת לפני שאני מספיק לזהות אותה. אני עוצר, סורק את ראשי הקנים ועל התפרחת של אחד מהם נוחת כסוף-מקור הודי, תולש מעט מהתפרחת ועף אל סבך עצים סמוך, באותו מעוף מהיר ומרפרף. קינון של כסופי-מקור בחולדה. זה חדש ומרגש וכמה חסרה לי כעת המצלמה. אני מקלל את הכתפיים וחוזר הביתה.
אחר הצהריים, כשמעט מתקרר, אני יוצא לסיבוב עם קטי. זוג כסופי-מקור נוחת על עץ, מעלינו. שוב אין איתי מצלמה. בני הזוג מחככים מקור בגזע וממשיכים הלאה. בבוקר אני מתעורר מוקדם, הפעם ללא מאבק, כי יש מטרה מעבר לאינרציה ולשגרה. אני מתנצל בפני הכתפיים, מעמיס עליהן משקפת ומצלמה ופונה אל הנקודה בחישת הקנים, שם נחת אתמול כסוף-המקור, עוצר בה וממתין. חולדה מתעוררת לאיטה, מוליכי הכלבים, רצי הבוקר, תריסים שחורקים ומתרוממים, סנוניות רפת שמאכילות את צעיריהן באוויר. הזמן מנדנד ואני מנער אותו מעליי, ממשיך להמתין בסבלנות באותה הנקודה, לא הולך לשום מקום וכל אותן ציפורים מצויות, מוכרות עד לא זרא, ממשיכות אל מולי בשגרת יומן: החוחיות על החוחים, עורבים ועורבנים, דררות ומיינות, קניות קטנות מניעות את הקנים כמו חלפה כאן רוח קלה.
אך אז מפתיע אותי פרחון של חנקן גדול, חולף על פניי במהירות ומזכיר לי שלא הכל ניתן לצפות בצפרות, אפילו לא בצפרות יומיומית ושגרתית. ולפני שאני מספיק לעכל את נוכחותו, משהו נוסף מתרומם ומתרחק ברפרוף מהיר, ציפור קטנה וזריזה, והיא נעלמת לפני שאני מספיק לזהות אותה.
