דילוג לתוכן

קפה ועפרוננים

הקפה של אייל | 29 במרץ 2022

בפרץ לא אופייני של נימוסים והליכות מציע לי אייל מהמיחם המפורסם, זה שאוצר בתוכו מאוצרות הנקטר הפרטי שלו: קפה בטעמי נאות חובב. אמנם גרוני ניחר מרוח הקדים העוצמתית ומענני לס שמוצאים דרכם אל נחיריי ופי, אך אני נזכר במה מדובר, נרתע מהמשקה, מסרב לו באדיבות ואז בתקיפות. אך דבר לא מרתיע את אייל שאומר בחיוך (מלאכי או שטני), שהקפה הוא גמול ראוי על הצוקית חכלילית שאתרנו הבוקר בכניסה לנאות חובב. הוא פותח את המכסה של המיחם וניחוחות מוזרים עולים ממנו. חנקן גדול נמלט במעוף מהיר. עמודי תפרחת של שום הנגב קמלים ומתייבשים. חיפושית רצה מצוירת טומנת ראשה בין מחושיה וגם מיכה נסוג אל בין צללי השיטה ומותיר אותי לבדי אל מול ההצעה הלא מפתה. אני מבין שאין מוצא, כי גאוותו של אייל על מרקחות הקפה שלו אינה יודעת גבולות ובוודאי שאינה יכולה לקבל לא כתשובה. אז אני אוזר עוז, מהסס, אוזר עוד עוז, שוב מהסס ובלית ברירה לוגם מהמיחם, שמלא הפעם בקפה שטובע בחלב בטעם בננה ובשביל הטאץ' הסופי מועשר בשמנת. אני נשנק ונחנק, אבל היה יכול להיות גרוע יותר, כבר היו פעמים גרועות יותר. אני די בטוח בזה, אם כי אני לא באמת מצליח להיזכר בפעם קונקרטית שכזו, בוודאי לא כשהבטן מתהפכת מהשילוב האכזרי של קפה, בננה ושמנת. אני מזייף חיוך ומחמאה ואייל המוחמא מבטיח שבפעם הבאה הוא יתעלה על עצמו והקפה יהיה עם חלב בטעמי פונצ' בננה ומועשר בחמאה ושזה יהיה קרם דלקרם, שכמותו לא נלגם במזרח התיכון. אני מקלל חרש ונודר שלא לאתר שוב צוקית חכלילית בגוש ב"ש, שלא להתקרב יותר לגוש ב"ש.

אך דבר לא מרתיע את אייל שאומר בחיוך (מלאכי או שטני), שהקפה הוא גמול ראוי על הצוקית חכלילית שאתרנו הבוקר בכניסה לנאות חובב. הוא פותח את המכסה של המיחם וניחוחות מוזרים עולים ממנו.

חיוך שטני או מלאכי
שום הנגב

אך החיוך של אייל כובש, נאות חובב היא גן עדן עלי אדמות (חוץ מהריחות התעשייתיים, הפסולת הפזורה וגללי הגמלים) וגם על העפרוננים הגמדיים לעולם לא אוכל לוותר. אני מכור להם ואחת לכמה שבועות נמשך אליהם כבחבלי קסם ובדרך כלל מוצא את עצמי גם עם אייל והקפה שלו, כי איך אפשר שלא. אז אני יודע שהקפה בננה לא יהיה האחרון ועוד אמצא בי את הכוחות ליהנות מהסבל הזה עוד ועוד.

הבוקר נאות חובב מלאה בעשרות סלעיות אירופאיות וסלעיות ערבה ובכניסה מקבל את פנינו זכר של צוקית חכלילית ודי מרענן לראות צוקית שלא על העמודים הנפולים של תל קריות. הצוקית נעה בין תלולית קרקע למתנן שעיר, שולפת זחלים שמנמנים ובולעת אותם בתאוות נדידה. אנחנו חגים סביבה, נמשכים לצרצור העפרוננים שנשמע מרחוק, אך מהופנטים משילוב צבעיה: חכלילי, שחור וכחול, כמו גם מהמחול הקטלני שהיא מחוללת סביב הזחלים שנלכדים במקורה, כמו צפר במיחם של אייל. זכר של זרון שדות חולף באופק ועל רקע התכול בהיר שלו זועקים צבעיה של הצוקית ומעירים להקה ישנונית של חסידות. זכר של זרון פס מתמרן בין עדרי גמלים ועדרי סוסים וגולש לאורכו ורוחבו של שדה החמדים, מבקש להחריד ממחבואן ציפורים מסתתרות. בזנבו אוחז זכר צעיר של זרון סוף. דיות ועקבים מזרחיים גולשים צפון מערבה, מופיעים ונעלמים בינות לענני הלס.

אך החיוך של אייל כובש, נאות חובב היא גן עדן עלי אדמות (חוץ מהריחות התעשייתיים, הפסולת הפזורה וגללי הגמלים) וגם על העפרוננים הגמדיים לעולם לא אוכל לוותר. אני מכור להם ואחת לכמה שבועות נמשך אליהם כבחבלי קסם

צוקית חכלילית
צוקית חכלילית עם זחל

עכשיו אנו נעים אל תוך קבוצה של עפרוננים גמדיים שמחלקים את זמנם בין מעופי ראווה, צירצורי שירה, קטטות ושיחור תזזיתי של מזון. הם לא מאפשרים לנו להתקרב, מלבד אחד שממלא את חזהו, זוקר את חצי ציציתו ומביט בי באיום לא מובלע. השטח הזה שלו ושלו בלבד. העפרונן אולי קטן אך מפחיד למדי ואני נסוג, מפריח שלושה שלווים ולהקת זרעיות, ונבלע בערוץ שנבט ופרח ומרכז אליו ציפורים נודדות. שלושתנו משוטטים בו, נעים בין הנודדות ופרחי הדמומיות, נמשכים אל סבכים שחורי-גרון, נחליאלי שהתאים צבעיו לפריחה הצהובה ודוחל חום-גרון שמסנוור ביופיו האביבי. עכשיו מסתחרר הראש וניחר הגרון מהרוח היבשה ומענני הלס המחוללים ואנו מתיישבים בצל שיטה לארוחת בוקר מאוחרת ומוגנת מפני הרוחות והכל מרגיש כל כך טוב, עד לאותו פרץ נימוסים והליכות לא אופייני של אייל והלגימה המשנקת מהמיחם המפורסם.

סלעית אירופית
עפרונן גמד