ואז אנו מעלים בחכתנו מכמורתן. ראשית, מציץ המנוף ועולה מהאופק ואז הסיפון וכול כולו של המכמורתן נראה והוא שט וקרב ואתו מופיעות הציפורים, נמשכות אל ירכתיו מאותו הים שנראה ריק כל כך. לא מעט שחפים נמשכים אליו: צהובי-רגל, כוזרים, ארמניים, בלטיים וסיביריים, ועם מעופם גם הזמן מאיץ את הילוכו, השחפים נאבקים על שלל הדגה, שחלקו מושלך בחזרה לים, דגים קטנים, לא כלכליים, דגים שהועלו ברשת, רק כדי להיזרק חזרה, ומאחורי המכמורתן נוצר שובל של דגיגים מתים ושל שחפים חיים שנאבקים זה בזה בטפרים שלופים ומקורים פעורים וצרחות רמות וסוף כל סוף יש לנו מה לראות, וגם חמסן רחב-אברה מופיע, מרחרח, מבצע יעף או שניים ומהעצלנות, או מחוסר רעב, נוטש את השחפים ואותנו ושב לכיוון היבשה, ואנו נותרים עם השחפים ועם שובל הדגים והטלטולים ועם השמש שנחלצה ממסך העננים ומחממת את הלחיים המתלהטות, וארבעה יסעורים מצויים מגיעים ומקיפים את המכמורתן ואת היאכטה ואת השחפים והם חולפים קרוב ומתרחקים ושוב מתקרבים ליעפים נוספים, מְהַפְּנְטִים בזריזות שלהם, וצוללים אל תוך הים, מותירים אחריהם רק נתזים ושבים ועולים וצפים בשלווה על פני המים, עד שהם מחליטים שדי ופורצים בריצה קצרה, רגליהם נוגעות לא נוגעות במים, מייצרות אדוות שנבלעות מיד בגלים והם צוברים תאוצה וממריאים, מכת כנף או שתיים, תעופה מהירה ומעבר לדאייה פעילה ושוב הם בין השחפים, דאייתם משרטטת בשמיים גלים ומעגלים, ונשימתנו נעצרת בשלהם והזמן מאיץ ואנו צוהלים בתמרוניהם, בפרט כשהם מתקרבים וחולפים מול חרטום או מאחורי ירכתיים, ושעות ההמתנה והאכזבה נשכחות, אפילו מיכה כמעט ושוכח מהטלטולים, כמעט ומחייך והיסעורים משיבים לנו חיוכים במקוריהם הצינוריים, ואז, כמו שלפתע באו, כך הם נעלמים במרחבי הים, שמאיימים להיראות שוב ריקים.
ואז אנו מעלים בחכתנו מכמורתן. ראשית, מציץ המנוף ועולה מהאופק ואז הסיפון וכול כולו של המכמורתן נראה והוא שט וקרב ואתו מופיעות הציפורים, נמשכות אל ירכתיו מאותו הים שנראה ריק כל כך.
