בקעת הורקניה

חורף בספר המדבר | 12 בינואר 2022

שקיפות צלולה, ספר-מדבר חורפי, בקעת הורקניה רחוצה. היא מתחילה צרה. גבעות קירטוניות סוגרות עליה, והיא שואפת למרחבים שמובטחים במילה בקעה. היא מנסה לנער מעל עצמה את הגבעות, מתפתלת ביניהן בנחישות, חולפת דרך ערוצים, מאהלים צבאיים וקברי שייח, עד שבהדרגה היא נפתחת אל המרחבים המדבריים ורווח לה. על קו הרקיע פוגש הגוון החולי של הקרקע את התכול הבהיר של השמיים. ענני צירוס שקצותיהם מסתלסלים כתלתלים לבנים, מתריעים על התקרבותה של מערכת חורפית. אך כאן חמים ואם מצליחים להתעלם מקולות המטווחים הצבאיים, גם שקט ונינוח.

עדרים רועים של גמלים וחמורים לוחכים בנחת נבטים טריים, כתמים קטנים של ירוק. בין רגליהם מתרוצצים נחליאלים, מצייצים ומנדנדים בזנבם הארוך. חייל הולך בעצלתיים, אולי מחפש נקודה גבוהה לקליטה סלולארית. גבר חרדי צועד בתכליתיות, שקית הפלסטיק שבידו מתנפנפת ברוח הקלה. פיאותיו מיטלטלות בקצב הנמרץ של הילוכו. רועה צעיר רוכב על גב חמור ונוהג עדר עזים במעלה גבעה. ג'יפ צבאי דוהר, שני רוכבי אופניים חולפים ביעף וטיול של רכבי שטח ממהר אל המרסבא.

על קו הרקיע פוגש הגוון החולי של הקרקע את התכול הבהיר של השמיים. ענני צירוס שקצותיהם מסתלסלים כתלתלים לבנים, מתריעים על התקרבותה של מערכת חורפית. אך כאן חמים ואם מצליחים להתעלם מקולות המטווחים הצבאיים, גם שקט ונינוח.

בקעת הורקניה
תורית זנבנית

אנחנו לא ממהרים. נעים באיטיות מתחנת שאיבה אל תחנת שאיבה. התחנות המגודרות מושכות ציפורי מדבר צמאות. בתחנה הראשונה להקה של חצוצרני מדבר, בתחנה השנייה כמה גיבתוני מדבר. אחד הגיבתונים מושיט את צווארו אל חיבור דולף ומניח לטיפות לטפטף אל מקורו. יתר הציפורים ממתינות לתורן על עץ אשל מרוט. מיכה ואני יורדים מהרכב. הגיבתונים נמלטים ואנחנו הולכים בעקבותיהם אל תוך ערוץ שמתחתר במתינות בין מדרונות הקירטון. אחד המדרונות רוחש בעשרות גיבתונים ועפרוני מדבר. הציפורים רוכנות אל הקרקע ושולפות אניצים שמתאמצים להבקיע דרכם דרך קרום הקרקע. ציפורים אחרות מנקרות זרעים שטרם הספיקו לנבוט. קולות קלילים של שיחור מזון. בשטח מפוזרות גרוטאות מתכת מחלידה ומשמשות כעמדות תצפית לגיבתונים החששניים. על ראש חבית מנוקבת וקרועה עומד זכר. ראשו האפור נחצה בשלושה פסים לבנים, עינו מתנצנצת בצלילותו של האור.

מבטו עוקב אחרינו וכל כמה שננסה להיות זהירים, איטיים, חרישיים, הוא מתריע בפני חבריו והלהקה המעורבת ממריאה ומתרחקת אל מדרון סמוך. תורית זנבנית נוחתת ומהדסת, זנבה נשרך כשובל בעקבות גזרתה העדינה. עינה האחת בקרקע, תרה זירעונים, עינה השנייה נעוצה בי. לרגע לא מניח לי מבטה. קרקור עמוק פורע את השלווה. שישה עורבים שחורים נוחתים על פסגה סמוכה. הם מסרקים את נוצותיהם ונהנים ממנוחה קצרה. במהרה ניצתת בקרבם מהומה. שניים מהם מתחילים לריב זה עם זה ולא פוסקים מזה. נראה כי בכל פינה שאנו מגיעים אליה בבקעה, יש מעלינו את אותו כדור נוצות אפל ומתערבל. נוצות שחורות נמרטות, קולות קרקור מומטרים. הכדור נסחף ברוח הקלה, לעתים משנה את גובהו בחבטות כנפיים נמרצות. אנו מביטים בהם בהשתאות. רק לרגע אחד נפרם הכדור, כאשר השניים מפנים את כל איבתם אל עורב חום-עורף אומלל, שנקלע אל מריבתם ונמלט בנוצה מרוטה.

בשטח מפוזרות גרוטאות מתכת מחלידה ומשמשות כעמדות תצפית לגיבתונים החששניים. על ראש חבית מנוקבת וקרועה עומד זכר. ראשו האפור נחצה בשלושה פסים לבנים, עינו מתנצנצת בצלילותו של האור.

גבתון מדבר
סלעית לבנת-כנף
עורב חום-עורף

כשחום-העורף נעלם, חוזרים שני העורבים השחורים למרוט זה את נוצותיו של זה, להתלפף זה בזה אל כדור מתפתל ונסחף ואנו נסחפים איתם ותחתם, דרך סלעיות לבנות-כנף וסלעית מדבר, דרך גיבתונים עפרוניים וזוגות של סנוניות מדבר. שתי קטות גדולות נושקות לשמיים. סלסולי הענן הלבנים מארחים לנו חברה, עד שנבלמת דרכנו בשריקת טריסטרמית ופכפוך ביוב, פסטורליה שחורה.

עורבים שחורים