דילוג לתוכן

הישורת האחרונה

בעיות ברשימה השנתית | 15 בדצמבר 2021

זה לא שאני מנסה להיות יואב חלילה וחס, טוב לי בצרות שלי. אבל עם שני מיני המלכילון בשבת ושלושה שבועות לפני פקיעת 2021, מצאתי את עצמי עם 333 מיני ציפורים. פתאום, לחלוף את 336 המינים של 2020, נראה בהישג יד. אפילו התחלתי לְבַכּוֹת את המינים שוויתרתי עליהם השנה בלי הנד עפעף, רק כי לא הייתי מוכן לתת לרשימת השנה לנהל את חיי. ואני לא מוכן, בחיי שלא. אבל בחייכם, ארבעה מינים, עוד ארבעה מינים, ואחלוף את שנה שעברה. תכנונים קדחתניים לא מובילים אותי לכלום. זאת אומרת יש עדיין קזרקה בכפר ברוך, חרמשון גדול בנחל תנינים, כותלי או שניים מסתובבים פה ושם, אווזים כאלה ואחרים, אבל לא ממש בא לי לנסוע רחוק. סוף השנה ואני גמור מעייפות ורוצה ארבעה מינים כאן ועכשיו.

אז ביום שלישי אני מחליט לחרוג ממנהגי וקופץ בבוקר למאגר חולדה. אולי תצא לי מזה אנפה משורטטת. במקום אנפה אני מקבל שש טדורנות ששוחות בשלווה, לא מודעות שהעלו אותי ל-334 מינים. מי היה מאמין שעוד לא ראיתי טדורנות השנה. כזה צפר עלוב. סיס חוורוור מבצע מעליי יעפי ניצחון ואני מקפל את הציוד וחוזר הביתה, לתכנן את צפרות יום ד'. אני מדבר עם מיכה ויש לו רעיון, לנסות את האנפה המשורטטת של הפורפוריה בצרעה. אז ביום רביעי בבוקר, אפילו לא מוקדם מדי, אני פוגש את מיכה בשדות צרעה, עוצר אותו מלרדת ממכוניתו ומאיץ בו שיאללה, קדימה אל המאגר, להוסיף אנפה משורטטת לרשימת השנה.

אז ביום שלישי אני מחליט לחרוג ממנהגי וקופץ בבוקר למאגר חולדה. אולי תצא לי מזה אנפה משורטטת. במקום אנפה אני מקבל שש טדורנות ששוחות בשלווה, לא מודעות שהעלו אותי ל-334 מינים. מי היה מאמין שעוד לא ראיתי טדורנות השנה.

כחול-חזה. נקבה
סיס חוורוור

הפעם מיכה לא מתנגד, אפילו לא ממלמל משהו על צפרות אמתית ונוסע איתי למאגר, כי לאתר אנפה משורטטת זה חתיכת אתגר. חמש דקות על דופן המאגר, פורפוריה אין, אבל צוואר של משורטטת מוסווית נשלף באיטיות מהקנים. עין הדג הצהבהבה שלה קורצת לי במשובה ואני מסופק ומוכן לקפל את הציוד ולנסוע לעבודה. עכשיו תור מיכה להתקומם והוא שואל אותי בזעף אם אני ליסטר, צפר, או מה? אני ממלמל משהו על חובות בעבודה ומזדחל בעקבותיו להתיישב על הגדה השנייה, משם יוצאת הפורפוריה בשחייה רגועה. הסגול של גופה מוחזר מכחול המים ונשבר באדום מקורה. אני שוכח מהרשימות ומתיישב ליהנות מהמראות: אגמיות רועות על הגדה, ברכיות רועות בשדה ושלדג גמדי מזדהר מעל למים.

מיכה מאתר עוד צוואר של אנפה משורטטת. מתחת לצוואר מסתווית אנפה נוספת. היא נראית כמו אוח, שמהנדס מטורף מתח לו את הצוואר והמקור. שתי האנפות משחקות בנו מחבואים, גם זו עם זו. רק הצוואר שלהן נשלח מדי פעם למעלה, חג מעל לקנים כמו נחש עקלתוני, מתפתל ושוב מתקפל להסתתר. הפורפוריה שוחה בין שתי האנפות, מבולבלת: פעם ימינה לכיוונה של זו ופעם שמאלה לכיוונה של זו, נראית כמו כדור פינג פונג שנחבט משחקן בלתי נראה אחד לשחקן בלתי נראה שני.

אני ממלמל משהו על חובות בעבודה ומזדחל בעקבותיו להתיישב על הגדה השנייה, משם יוצאת הפורפוריה בשחייה רגועה. הסגול של גופה מוחזר מכחול המים ונשבר באדום מקורה.

אנפה משורטטת
פורפוריה

צטיה מציצה מהקנים, כחולת-חזה מנפחת חזה וזרון סוף חג מעל לקנים ומחריד את שתי האנפות משלוותן. הן משלחות לעברו את צוואריהן, ששוב נראים כמו נחשי עקלתון, עוקבים בפיתוליהם אחר הזרון. כשהוא מתקרב מדי, מנפחות האנפות את צוואריהן, בְּאִיּוּם. הזרון נרתע ומתרחק באדישות מעושה. לפני האנפות צף ועולה טבלן גמדי שהסתתר בצלילה וקורמורן צץ ובמקורו דג שמן. האנפות נרגעות ושבות להעביר בעצלתיים את הזמן.

אני נותן לעצמי להיבלע בקצב התנועה האיטי של האנפות וצוואריהן המתפתלים. שעתיים וחצי חולפות, הטלפון מתעורר ומזכיר לי פגישת עבודה ששכחתי וכבר לא אצליח להגיע אליה. נו, מילא. אם אין סיכוי אז גם אין טעם לנסות וממילא הפסטורליה נעימה לי. הייתי יכול לשקוע בתרדמה, להתעורר אחת לכמה דקות ולשלוח את צווארי כדי לשלות דג. בחיי שבשלווה הזו הייתי יכול להיות אפילו מיכה, או לכל הפחות אנפה. אבל אז מופיעה הרשימה, מנערת אותי וזועקת באוזניי שמילא העבודה, אבל יש לי בדיוק שבועיים להשיג שני מינים כדי לחלוף את שנה שעברה, "אז קדימה, זוז!"

זרון סוף