כמו בלופ אינסופי אנחנו נוסעים בכביש החוף, רואים את שמורת גדור המובטחת ולא באים אליה. ארובות חדרה חולפות על פנינו שוב ושוב ולא יעזור כמה פעמים אספור אותן, יש מהן ארבע ארובות מתנשאות וגבוהות. אולי אני שיכור ורואה כפול, אולי הוסיפו שתיים ברבות השנים, אך אני מוכן להישבע שכאשר ניווטתי בים באמצעותן, היו מהן רק שתיים. שוב כביש החוף, שוב מחלף כעור, כנראה אולגה, החוף משמאל לנו, מימין, שוב משמאל, שוב ושוב ארבע ארובות, הצילו מיכה, תוציא אותנו מכאן, קח אותי כבר לגדור, אך מיכה מיואש כמותי ועוד דקות חולפות, וסיבובים אינסופיים, עד שהכישוף מוסר והשמורה פותחת לנו את גדרותיה ואנו באים בשעריה ויש בה הבטחה וטעם של פעם.
מצוק כורכר, ים כחול, חול וכרים של אלות מסטיק שטוחות נופים, כרי צמיחה שמותאמים לרוחות הזעף, שנושבות לעיתים מהים. היום הרוח ידידותית ונושאת בשורה של קרירות רגעית. טרטור של פשושים בוקע מהכרים המרובים של אלות המסטיק ואנו מחייכים ומזמזמים "זרעים של מסטיק" ואני מוכן להישבע, שהפשושים מצטרפים ממחבואם לפזמון החוזר ולסיבוב של התקליט השחוק, שהמחט חורטת בו צלילים. עננים של סתיו אמיתי מעטרים את הרקיע וכתרים של חבצלות לבנות עוטרים את קו החוף. עד למקומות בו הוא נשבר בשכונות חדשות וארובות, שגודרות את השמורה. פרחי החבצלות נעים בקצבה של הרוח. עורב רומנטיקן חובק אותן בכנפיו והם יוצאים יחדיו למחול מסחרר. בז שחולף מזכיר לעורב את ייעודו האמיתי והוא נוטש את מחול החבצלות, כדי להציק לבז ולזנב בו.
טרטור של פשושים בוקע מהכרים המרובים של אלות המסטיק ואנו מחייכים ומזמזמים "זרעים של מסטיק" ואני מוכן להישבע, שהפשושים מצטרפים ממחבואם לפזמון החוזר ולסיבוב של התקליט השחוק, שהמחט חורטת בו צלילים.
