דילוג לתוכן

בארץ יצורי הפרא

שדות גלאון בלילה | 22 בספטמבר 2021

בטרם יכריז הלילה על בואו, זוקף היום את ראשו העייף ובפעימות אורו האחרונות משלח נץ מצוי בלהק של נחליאלים צהובים. הנחליאלים נפוצים לכל עבר, כולם מלבד האחד שניצוד בטופרי הנץ ולא יעוף עוד לעולם. בז מצוי מתקנא בנץ, זרון סוף מתקנא בנץ ושניהם פותחים במרדף אווירי אחריו וכל השלושה מסתחררים סביב עץ השיזף וכשהם עולים מעל לצמרתו, בפקעת של נוצות נמרטות, אין עוד נחליאלי בטופרי הנץ, גם לא בטופריהם של הבז והזרון. נמלט גופו השמוט ושוכב בין הרגבים, כחפץ יש חפץ בו. יהיה מי שיתגנב לפגר הקטן, להרוויח מן ההפקר ארוחה מזינה. ארבעה כחלים מביטים במהומה באדישות. גדולים הם מדי לנץ, ששב מן המרדף אל שדות האספסת של טל שחר ורעבו נותר עימו. הוא נוחת בין התלמים, מנקה את נוצותיו וממריא להפריח נחליאלים, לעשות בלהקתם כבשלו.

בטרם יכריז הלילה על בואו, זוקף היום את ראשו העייף ובפעימות אורו האחרונות משלח נץ מצוי בלהק של נחליאלים צהובים. הנחליאלים נפוצים לכל עבר, כולם מלבד האחד שניצוד בטופרי הנץ ולא יעוף עוד לעולם.

נץ מצוי בעקבות נחליאלי צהוב

היום שומט את ראשו, פעימות אורו האחרונות דועכות אל חשיכה והלילה דוחק במיכה ובי ואנו מצטרפים לליעד ורוני לסיור לילה בין התילים של השפלה הפנימית: תל צפית, תל לכיש, תל מרשה ועוד אי אילו תילים נטולי שם. אנו עושים את דרכינו בין התילים ובין צללים וזוגות רבים של עיניים נוצצות, כנפיים חובטות ורגליים מנתרות ושועטות. את חתולי הבית אנו מותירים מאחור והם מפנים את המרחבים האפלים לחתולי בר וחתולי הבר מתכנסים בשלפים, אורבים לנברנים פתאים. פרוותם החתולית אפרורית, טבעות שחורות בקצה זנבם, שמתפתל בעצלות מטעה. אחד החתולים רובץ במדרון בין השיחים ונועץ בנו מבט רציני. הוא גלוי כולו, מלבד ענף דק שמעטר את מצחו כחיוך צ'שייר וכאותו חיוך מסתורי, הוא נותר תלוי באוויר וישנו, גם כשהחתול קם, מתמתח והופך בתוככי הסבך לאינו. תנים ושועלים מסתובבים בשדות שבין הגבעות. גם השועלים מחפשים נברנים, התנים מסתפקים בשרידי אבטיחים שתוססים במקשות נטושות. צבאים בורחים מאתנו בניתורים מגביהי עוף, עוד ועוד צבאים, ניתן כאן לטעות ולחשוב שעתידם מובטח.

זיקית תוהה מה מעשינו למרגלות עץ השיזף בו מצאה מנוח. עיניה מפלבלות, מנסות לשוות לעצמן מבט מאיים. שלושה חוויאים מנומנמים משלחים אותנו לכל הרוחות ואנו ממהרים בעקבות הרוחות ולרגע אחד סלעית ערבות היא הרוח והיא עפה לצידנו מהירה כרוח, מהירה מהרוח, רק הכתם הלבן שבזנבה נראה, גופה נמסך בחשיכה, אליה היא נעלמת כלעומת שבאה. ארבעה כוסי חורבות מלווים את תנועתנו בין התילים, עיניהם הצהובות מאירות כמגדלור בחשיכה, ואנו מתמסרים למגדלורים המנחמים האלה. אחד הכוסים עומד על אם הדרך, עוצר אותנו מלהמשיך. מבטו נשלח אל האפילה, כל כך מהופנט הוא מטרף פוטנציאלי, שהוא נותר אדיש לי. אני מנצל את אדישותו, זוחל אליו מתחת לאלומות האור של הטנדר, בין חלקיקי האבק שמתאבכים ומיתמרים אל הירח המלא, שבלילה הזה הוא לוט בעננים שחורים ובתימרות האבק, שממלא את האדמה החרבה והצמאה.

היום שומט את ראשו, פעימות אורו האחרונות דועכות אל חשיכה והלילה דוחק במיכה ובי ואנו מצטרפים לליעד ורוני לסיור לילה בין התילים של השפלה הפנימית

חתול בר
תנשמת לבנה
תנשמת לבנה

עוד כוס ניצב על גדר ועוד אחד על עץ, ופני הלב של התנשמת מלווים אותנו אל עוד תל, אין שם לו, אך גם לו יש חפץ. ואנו עוצרים בפסגתו להפסקת קפה ומלון ובייגל ופיצוחים וחלבה, וכל הטעמים משתבשים לנו יחד, באופן שמענג רק בהפסקת קפה של לילה. ואני מפקיר את חיכי לשיבוש הטעמים ואת רגליי לנמלי קציר שמטפסות בהמוניהן מקינן אל מעלה השוק והירך שלי. ופי מלא בדגדוגי טעמים וירכי מלאה בדגדוגי נמלים והאורות של היישובים בוצעים להם נתחים מהאפלה הגדולה שסביב. אבל מהתל הזה, שאין לו שם, ועם הקפה המריר והפיצוחים המלוחים והמלון והחלבה המתקתקים, קל להדחיק את הצפיפות ששוב תצוף בבוא היום. קל כך כאן להיבלע ולהיטמע בארץ יצורי הפרא, שמשאילים לנו לרגע את ביתם וליתר ביטחון משלחים בנו ינשוף עצים לוודא, שבתום הקפה נעזוב ונותיר את ששלם להם.

זיקית