קפסולת זמן

עכשיו קופץ הגוף לעמידה, התנועות מעט חלודות, נוקשות, אך בהחלט נחרצות ויואב מתחיל לאבד סבלנות, בכל זאת יש לנו עשרות רבות של חופמאים כאן באגני ההחדרה של יבנה, ומטסים של כוכיות, שאופפים אותנו על הגבעה; ממש עכשיו הגיעו הכוכיות בנדידה מאומצת, והן משמיעות קולות קטנים ורוקדות סביבנו, מסתחררות עם סנוניות רפת, לצלילי קריאות של עשרות נחליאלים צהובים, ועם כל הכבוד לקפסולת הזמן שממשיכה להתמתח ולנוע באותן תנועות נחרצות וחלודות, כל הקיץ חיכינו למראות נדידה שכאלה, ואין לנו זמן עכשיו לבזבז עליו, מספיק השקענו בלקלף אותו מעטיפותיו.

אבל זה גם מהפנט לראות אותו צופה בחופמאים דרך הויקסן הזה שלו, וכשאני מצליח להגניב מבט דרכו, הכל נראה כמו סרט שחור לבן, מרצד ומצחיק, ואני ממהר לשוב לטלסקופ שלי, כאילו שדרכו אצליח לזהות משהו מהעושר החופמאי שפרוש לפנינו בבריכות, ובינתיים שוטפות אותנו עוד ועוד כוכיות, ומשפחה של חזירי בר שירדה לשתות מבריחה חלק ממאות החופמאים. על הגדרות מספר חנקנים שחורי-מצח ואדומי-גב והצפר מסיר מעל עצמו עוד ועוד שכבות של חלודה ומציג עצמו: אורי. שלום אורי. ותגידו לי, אז מה קורה פה, איך מצפרים היום ואנחנו מנסים לתדרך אותו, לעדכן אותו, אבל זה לא קל, השמות התחלפו, המנהגים, אפילו חלק מהצפרים, ואנחנו מתקנים לו את העברית, לא אורי, כבר אין יותר עיטי חורף או עיטי סלעים, ולא, גם אין שלדגון גמדי או ישימוני נגבי, מזל שהוא לא מהדור של שרוני וכרוכיה, כי עם זה גם אני לא אדע להתמודד. ואנחנו מנסים לעשות לו סדר בעניין הכאוב הזה של השחפים, אך מהניסיון האומלל הזה שלושתנו מתייאשים, שימשיך לזהות אותם כשחף כספי ושחף אגמים, ממילא זה כנראה גם נכון יותר. ואנחנו מסבירים לו על האיבירד ושנה גדולה, ומזכירים לו מהם טוויצ'ים ומה התפקיד של סימני קריאה ואפילו על הקורונה אנחנו מסבירים, אבל היא נשמעת לו רק שפעת תמימה.