צמחי שומר מצהיבים מצליפים על לחיי. ניחוח העראק המשכר נדבק בי ומפצה על מכוות הכאב. דוכיפת עפה ובז קורא. שערי בקר נפתחים ונסגרים. ליעד מאט את הנסיעה וזבובים ממלאים את חלל הטנדר ונסחפים החוצה כשהוא מאיץ. חרדונים מציצים מאחורי סלעים, ראשם נע ונד בתנועת תפילה. צל נץ מלטף צללית של צופית. תימרות אבק עולות בעקביהן של שלוש צביות שועטות ושש חוגלות חרישיות נמלטות בריצה שפופה וגמלונית אל חורשה של עצי אורן. אלו החוגלות היחידות שנספור היום ורוני נוצר כל אחת מהן בלבבו. שריקת דאה מעירה להק של קאקים ששים אלי קרב. הם חגים ומיתמרים כעלעול אפל, מחפשים את הדאה כדי להציק לה. הם כושלים וצונחים בכבדות אל חום הקרקע המצמית.
חוויאי מתרומם מאשחר ועוד חוויאי ועוד שלושה. חבל החוויאים הוא חבל לכיש וחוויאים חגים כעת מעל לכל גבעה ותל, חלקם בשלשות משפחתיות, חלקם ברביעיות קולניות. הם מתכוננים לעזיבה ובהתרגשות גוברת ממטירים קריאות עיטיות, והקריאות מהדהדות מהגבעות ומוטחות בנו מהוואדיות. אנו עוצרים בצל שיזף להלחית את החום ולגמוע קפה מריר ומומתק בתמר. משפחה של חוויאים מרקדת לפנינו ברקיע הריק מענן. לאחד ההורים רגל שמוטה, אולי ניסיון ציד שלא צלח. ההורה השני חג סביב שמוט-הרגל, קורא לו בדאגה. הם חולפים זה בסמוך לזה, מעודדים זה את זה בקריאות קולניות, ממריצים אחד את השני, מסתובבים באוויר ולופתים לרגע רגליים, בריאות ופגועות, ואז נפרדים, מתהפכים ושבים לגלישה מהירה. גילויי חיבה חוויאית. הצעיר חג בסמוך להוריו, בולע אותם במבטו, קורא להם בקול ושלושתם יוצרים תרמיקה קטנה ואינטימית מעל לאדי הקפה המריר והתמר המתוק, מתרוממים וגולשים להיעלם מעבר לגבעות.
צבי זוקף ראשו מאחורי אחד הסלעים. קרני האור נתלות על קרניו, מכבידות ומציקות לו. הוא מנער את ראשו וקרני האור מועפות מקרניו. הוקל לו והוא שב לרכון ולהיטמע בצל הנעים. קרני האור מבקשות מקלט חדש מצל העננים הנעים.
