יש אנשים שבוערת בהם מטרה נעלה כהשכנת שלום עולמי, או מיגור העוני הגלובלי. יש אחרים שחולמים על שיט בדנובה, או ארוחת ערב בת שבע מנות. ויש את אלה שרוצים להיות ראשי ממשלה, כדי להותיר את רישומם על ההיסטוריה האנושית. אני צנוע יותר. כל שאני רוצה הוא לדרדר את מיכה לטוויצ'ר, והוא קשה עורף ידוע, מעוז של צפרות טהורה, תמימה. בשביל מטרה עליונה שכזו אני מוכן לנסוע שוב אל המגלן המצויץ; ההוא בגבולות, שיותר ממצויץ, הוא בעיקר קרח. אז הספיק לא יותר מאשר ציוץ מהוסס של מיכה, שאולי בכל זאת כדאי שיראה את המגלן לפני שהוא נעלם, כדי שאעמיס אותו על המכונית ואקח אותו דרומה, מהר מהר, לפני שיתחרט.
בדרך המוכרת עד כאב אני חונך את מיכה בדרכי הטוויצ', בכללים ובמנהגים, תורת חיים שלמה שנקנתה בקילומטרים רבים וייסורים. אני מראה לו איך עוקפים משאיות תוך כדי קללות, איך מאיצים את זרימת האדרנלין והכי חשוב, איך מבצעים הכל בתנועה אחת וזורמת: להוריד את החלון של המכונית, להאט, לסמן את הטיק המבוקש, לסגור את החלון, להאיץ ולנסוע משם, הכל תוך כדי נסיעה עם מזגן. כי בטוויצ' אין להשחית זמן על ציפורים ואסור להתעכב ביעדים; רק לראות, לסמן ולהמשיך לטיק הבא. אני מזכיר למיכה שיש גם את המהדרין שמצליבים את ידיהם לאיקס ומצטלמים, אבל מזהיר אותו שהשלב הזה אינו קביל אצל כולם, שיש טוויצ'רים הרואים בו סטייה חמורה מהעיקר. מיכה מקשיב, מהנהן ומפנים, ואז נזכר להתוודות ששבוע שעבר הוא טיווצ' מעצמו חופית להקנית. הוא גם מזכיר לי את הפעמים בהם הוא נגרר אחרי: שקנאי קטן בירוחם, עלווית מלכילונית בנחל דוד, חופית כהת-חזה בגן שמואל וחוויאי להטוטן בשדות גלאון. אני מתרשם ואומר שיכול להיות שבקרוב הוא יהיה מוכן לטסט ומיד גם מרגיע אותו שלא יקרה כלום אם בפעם הראשונה הוא ייכשל. אני את טסט הטוויצ' שלי עברתי בפעם הרביעית.
אני מראה לו איך עוקפים משאיות תוך כדי קללות, איך מאיצים את זרימת האדרנלין והכי חשוב, איך מבצעים הכל בתנועה אחת וזורמת: להוריד את החלון של המכונית, להאט, לסמן את הטיק המבוקש, לסגור את החלון, להאיץ ולנסוע משם, הכל תוך כדי נסיעה עם מזגן.
