שמחה לאיד

ואז גם רוני מודיע שהוא מצטרף ואני כבר בכלל מטפס על הקירות, כי אצל מיכה האי היגיון לפחות מגובה בסטטיסטיקה ואצל רוני? אצל רוני אפילו הסטטיסטיקה נגדו. אבל אני מרים ידיים ובחמש בבוקר אני אוסף את שניהם מהחשיכה של לטרון ונוהג אותם לשפך נחל תנינים דרך הרחובות המתעוררים של ג'אסר א-זרקא ואנחנו הולכים אל טבלאות הגידוד והן ריקות לגמרי, לא קורמורן ולא חופמאים והתסכול שלי ממיכה שוב פורץ, מחליף צורות בין זעם לייאוש ונמאס לי מהצפרות ונמאס לי מהצפרים ומהעולם כולו, ובעיקר נמאס לי מהנונשלנטיות בה מנהל מיכה את הצפרות שלו.

לפחות אז מגיע חרמשון קטן ונוחת על הטבלה ורוני ואני מחליטים לנסות את מזלנו איתו ואנחנו פושטים מכנסיים ונכנסים למים והם לא מאוד רגועים, גם החרמשון לא כל כך והוא עף אל החוף ואני נותר במים שמגיעים עד מותניים והסלעים חלקים ואני מנסה לחזור אל החוף ומחשב את צעדיי כיצד לא ליפול, ובחוף ממתין מיכה ופניו נפולים ואני לרגע מתמלא דאגה ושואל אותו מה קרה והוא אומר שכרגע חן עבר והראה לו צילום של הקורמורן, מסתבר שהקורמורן היה בקרבת אי היונים והופלש ועף לכיוון נחשולים ונעלם. ואני לא יודע מה קורה לי, אבל אני מתמלא באושר ובשמחה לאיד שגואה בי ופורצת ואני שמח ואין לי מלים לתאר את התחושה, אבל היא טובה והיא מציפה אותי ומעיפה אותי באוויר וזה כאילו אני רואה את כל החוף ממבט של ציפור ויש בחוף ציפורים, אבל אין בו קורמורן ימי ויש בו מיכה בדיכאון וזה טוב, אוי זה מרגיש כל כך טוב, כי אמרתי לו, נכון שאמרתי לך? וזה רגע מאושר, מרגעי האושר הקטנים האלה שמרכיבים את הצפרות, רגעי האושר שהופכים את הצפרות לכיף צרוף: הכישלונות של האחרים.