תקוות גדולות, עשרות שנות צפרות במצטבר, צמרת הצפרות הישראלית ואני הקטן שהתגנבתי חרש פנימה. פחזניות קנויות, קונדיטור אחד שפישל, חומוס, גבינות והמון זיתים ושמן דקלים. הפעם ללא הקאות. שפשפת פורחת, עייפות מתבגרת ללאות ומזדקנת לתשישות. שלפוחית שתן מלאה עד להתפוצץ ובספינה שמתנדנדת מצד לצד ומותירה שובל שוצף ומאיים, אני מתקשה להשתין מעבר למעקה. אני עומד, מיטלטל ומטלטל ודבר לא יוצא. יהונתן שמח לעודד, עמיר שמח לאיד.
עיניים ננעצות במשקפת, עיניים עייפות ומאומצות, שסורקות את הים הלוך ושוב. עוד ארגז צ'אם מושלך לים, עוד חבית מבאישה של שמן דגים נשפכת והשעות ממשיכות ונוקפות, ממשיכות וחולפות. עשרות הנקודות שמרצדות במשקפת אינן יסעורונים או ציפורים, סתם מקסמי שווא, תוצר של תשישות, של חום וקרינה, של ציפיות נמוגות ושל ערסול הגלים. אולי גם של בקבוק בירה או שניים. ויש את הריח שנדבק בעור, בבגדים, מתחת לציפורניים, עמוק בנחיריים; הריח המצחין שהוא תערובת של מלח ים, שמן דגים, ייאוש מחלחל, עשן מנועים שרוף וזיעה שמסרבת להתנדף. ריח כבד ומעייף שנדבק בכל מקום, והסיפון רטוב ומחליק, המושבים כולם מלאים, והים כולו ריק. לכל רוחבו, אורכו ועומקו ריק הים.
אתמול, מול יפו, שבעה יסעורים גדולים וחמישה שחפים צהובי-רגל, שהתגודדו סביב שלושה מכמורתנים. היום, מול עכו, עשרים וחמש שחפיות באו לרחרח את הצ'אם, עיקמו במיאוס את מקורן ונעלמו כלעומת שבאו. וגם היסעור היה, או רוחו, או צלליתו, היסעור הגדול שרקד חיוור לעת ליל, לצלילי אלומתו של אמיר.
עיניים ננעצות במשקפת, עיניים עייפות ומאומצות, שסורקות את הים הלוך ושוב. עוד ארגז צ'אם מושלך לים, עוד חבית מבאישה של שמן דגים נשפכת והשעות ממשיכות ונוקפות, ממשיכות וחולפות. עשרות הנקודות שמרצדות במשקפת אינן יסעורונים או ציפורים, סתם מקסמי שווא