ציוצי ציפורים ממלאים את השחר של חולדה, המוני פירחונים, המוני הורים שנושאים מזון במקוריהם, המוני מעלות של חום שמאיימות להיערם עד מעל לראשי. בינתיים עוד לא חם מדי והמְתִיקֻיּוֹת של הבוקר ושל הפירחונים ממלאות אותי בשמחה תמימה ובתולית, שמחה של מי שלא ידע את היום ההוא. קנית קטנה עסוקה בלהביא ולהוציא, מקורה מציץ מהקנים, עיניה חדורות מטרה הורית. רחש בקנים דורך אותה ואותי. שועל, שניסה לחמוס קינים, יוצא מהחישה בריצה שפופה. הוא רואה אותי, מחיש את צעדיו ונמלט אל המטע.
מתוך הקוצים נחשף סבכי שחור-ראש. טבעת עינו אדמדמה כהילה שסביב החמה, במקורו חרק קטן. לרגע הוא עוצר ממלאכתו כדי לשיר לעולם את לֵאוּתוֹ. עורבני מתרפק על פקאן שמסרב להתפצח ופשוש מציג לי תריסית ניצודה, כל כולו גאווה בכישוריו. אף לא אחד מהם ממהר אל קינו, או אל פירחוניו שפרחו מהקן. הם ניצבים על מקומם, מביטים סביבם, מוודאים שאין עוד טורף בסמוך. גם בי הם לא נותנים את אימונם. רק הפירחונים יוצאים ממסתוריהם ובאים אלי, פירחוני ירגזים, סבכים ופשושים. הם בוטחים בי, מקיפים אותי עד צוואר ואני צוחק עד לב השמיים. אני מתענג על הדונגיות הצהבהבות שלהם, על תנועתם הגמלונית, על התמימות הבתולית בה הם בולעים את התאורה הרכה, בולעים אותה איתי, בולעים אותה ואותי, ואני מוכן להיבלע בהם, להיבלע על ידיהם. טוב לי איתם, בקרבם, בתוכם. טוב לי בתאורה הרכה של היום הרענן, לפני שהוא מהביל, לפני שהוא מבשיל ומרקיב, כמו היום ההוא, כמו ימים רבים לפניו ואחריו.
מתוך הקוצים נחשף סבכי שחור-ראש. טבעת עינו אדמדמה כהילה שסביב החמה, במקורו חרק קטן. לרגע הוא עוצר ממלאכתו כדי לשיר לעולם את לֵאוּתוֹ. עורבני מתרפק על פקאן שמסרב להתפצח ופשוש מציג לי תריסית ניצודה, כל כולו גאווה בכישוריו.