הבזים ניעורים, ממריאים ומרפרפים מעל למישורים. גם דיות חולפות מעליהם בנדידתן. מאיר מצטרף לחיפושים. אנו מקיפים את העצים המרוטים שוב ושוב. השמש עולה עוד, מאירה פינות נסתרות מתחת לשיחים היבשים וחושפת שבעה גופיפים קפואים. אנו מתקרבים באיטיות. בין השיחים שבעה חופמי אסיה שוקדים על מנוחתם. ארבעה זכרים ושלוש נקבות מקובצים יחד, רדומים, אדישים לרוחות הרפאים המרחפות מעל למישורים, עיוורות לקיומם. אורה של השמש מאיר את החזות של הזכרים. חזותיהם מבריקים באדום שני ויוצרים ניגוד מוזר לתחושת התרדמה, שאופפת את כל השבעה. מדי פעם ניעור אחד מהם, מסרק נוצה או שתיים, פורש כנפיו ומקפלן, מנקר בקרקע פעם או פעמיים ושב לשלווה הסטואית, בה הם מקבלים את פניו של המדבר.
אנו מתיישבים וצופים בהם. גם דודו ורבקה מצטרפים. אני מבשל קפה ואין תלונות, כי לא יכולות להיות תלונות, כשמעברנו האחד חופמי אסיה ומעברנו האחר רצי מדבר. רק קצת צובטת בלב הרוח העירה, שמונעת צילום של פרפרים. עד לכאן הגענו ואין פרפרי מדבר שנוכל לצלם, רק מעט נימפיות חורשף שחירפו נפשן וחלפו על פנינו, עפות ללא שליטה ברוח העירה. אך זו צביטה קלה, כי כמה כבר יכול לכאוב, כשבצד אחד חופמי אסיה, בצד שני רצי מדבר וביד קפה חזק ומר, קפה חופמי ומדברי. אנו מסיימים לשתות באיטיות מתוקה. אני מקפל את הערכה, מכניס את הכוסות המלוכלכות לפינג'ן המטונף, מניח אותם יחד בבגאז' וחוזר לצפות בחופמים.
