והקורמורן ממתין שם, על סלע כורכר, די קרוב לחוף. הוא פורש את כנפיו לאחר דיג מוצלח, עומד, מתייבש, מתחמם, מסרק את נוצותיו במקורו, מביט ימינה, מתבונן שמאלה, אדיש להתגודדות הטוויצ'רית שסביבו. אילן מעדכן אותי בהתרחשויות עד כה, רון משווה צמצמים ודודו מנסה לשכנע דייג מקומי לא להתקרב עוד, כדי לא להחריד את הקורמורן מרבצו. בינתיים, בהיחבא, אני מתכופף אל ג'ואי ומנסה לשכנע אותו להסתער בנביחות על הקורמורן, להבריח אותו לפני שיגיעו רוני, יהונתן ויואב. סתם בשביל הכיף. אבל ג'ואי לא אוהב התחכמויות כאלה וחושף לעברי את מלתעותיו האימתניות ואני נמלט ממנו, מוותר על המזימה הנבזית. כלב מפחיד הג'ואי הזה וגרוע מזה: ישר כמו סרגל.
לאט לאט מגיעים עוד טוויצ'רים, אתם יודעים, טוויצ'רים אמיתיים, מסכנים, לא כמוני גמולים. הם מתיישבים על החוף, מביטים משתאים בקורמורן שמביט בהם אדיש, עוד לא ממש מבין על מה כל המהומה שסביב. כמה צלמים מתחילים לזחול לעבר קו החוף, להתקרב אליו, להשיג תמונה טובה יותר. עמיר נוזף בהם, מזכיר להם שזו ציפור עייפה ושיש עוד טוויצ'רים בדרך. הם עוצרים במקומם, נסוגים מעט, כי מפחיד העמיר הזה, אמנם לא כמו ג'ואי, אך בכל זאת יש בו איזושהי אימתניות מפחידה. הקורמורן מביט בעמיר, מביט בצלמים, מנתר למים, שוחה לעברנו ומתקרב עוד ועוד. היה אפשר לראות לו את הלבן בעין, לו רק היה בה לבן. הוא ממשיך להתקרב, צולל לתפוס דגיג, עולה לפני המים ומשפריץ עלינו בטלפיים של רגליו. רק בשביל הכיף. לעמיר נופלת הלסת ואני מבין באכזבה, שיקרה מה שיקרה הקורומורן המנוול הזה ממתין בחוף עד שגם רוני, יהונתן ויואב יבואו.
ינתיים, בהיחבא, אני מתכופף אל ג'ואי ומנסה לשכנע אותו להסתער בנביחות על הקורמורן, להבריח אותו לפני שיגיעו רוני, יהונתן ויואב. סתם בשביל הכיף. אבל ג'ואי לא אוהב התחכמויות כאלה וחושף לעברי את מלתעותיו האימתניות
